אמר אדם גדול: לימודים חשובים
אנו לומדים ממסכת נדרים: ראשית - אודות כוח הדיבור של האדם. בדיבור
האדם יש כוח להחיל קדושה, התחייבות ואיסור. דבר נוסף שמסכת נדרים מלמדת אותנו: אי
קיום נדרים גורר עונשים חמורים של מיתת אישה ובנים. אנחנו למדים דבר נורא:
כשדיבורו של האדם פרוץ, אין לו זכות להקים בית ואינו ראוי לחנך את ילדיו, כי יסוד
החינוך הוא קדושת הדיבור, ואם חלילה הוא נכשל - הקב"ה לוקח ממנו את מחמד
עיניו.
אמר
הגה"ק בעל "דברי יואל" מסאטמאר זי"ע בשם אביו הרה"ק בעל
קדושת יו"ט זי"ע, עה"פ נשא את ראש, היינו כשקורין בפרשת נשא, צריכים כבר להכין עצמו לאת ראש,
היינו ראש השנה שכבר בפרשה זו צריכים לעשות הכנה לראש השנה הבעל"ט.
הגה"צ מנאנאש שליט"א
העומד
בבהכ"נ מאחורי קיר או מחיצה, אינו צריך לזוז בברכת כוהנים, שאף מחיצת ברזל לא
מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
השותה לשוכרה מביא את עצמו לידי חטא. כפי שמובא במדרש רבה, במדבר, פרק ו: "כל מקום שיש יין אין דעת, נכנס יין יצא
סוד". היצר הרע מחכה לרגע שתאבד את דעתך על מנת 'לתקוף'
כחּה שלַ לשֹוןַ רכה (פניני
עין חמד, עלון 685)
עד
כמה גדול כוח הפה - זאת לא ניתן לתאר ולשער. אולם עלינו לדעת, שכשם שניתן להרוס
ולהחריב בעזרת הדיבור, הרי שאם אנו משתמשים בלשון רכה - אזי ניתן להשיג בדיוק את
ההיפך. להלן
סיפר מופלא המעובד מתוך 'האמנתיַ ואדברה' .
שמונה
ילדים בדירת שלושה וחצי חדרים. כמה זמן אפשר לשרוד כך? התקשינו למצוא מקום לילדים,
בעיקר בגלל העובדה שהרוב המוחלט הוא בנות. שני הבנים הם דווקא הקטנים, כך שכולם
נמצאים בבית ולא בישיבות, והילדים נולדו ברוך השם בהפרשים של שנה-שנתיים. כאשר נולדה
בתי התשיעית, הבנו שזה הזמן לשפץ. התרוצצתי רבות כדי לקבל אישורי בניה. אנחנו גרים בקומה
ראשונה ולא אמורים להיות מתנגדים. קיבלנו אישור, הזמנו קבלן, תיאמנו מחירים. היום
הראשון הגיע. הערנו את הילדים מוקדם ושלחנו אותם ללימודים, סגרנו את החלון מרעש
ואבק , ואז
נקישות בדלת. בפתח שני פקחים, ובידיהם צו עיכוב. ' הגיעה
תלונה נגדך, אתה חייב להפסיק את הבניה', הודיעו לי חד משמעית.
רוב
השכנים חתמו. לגבי השאר- לא הייתי זקוק להם כי היו לי שבעים אחוז חתימות. הבנייה
שעוד לא התחילה נפסקה. הקבלן התרגז, העובדים התפזרו, ואני מיהרתי לעירייה לסדר את
העניינים. הם טענו שהאישור לא תקף, כי השכנים מתנגדים. ושוב עולה השאלה: מי עלול
להתנגד? הנחתי שוב את האישורים של השכנים, הבטיחו לתת לי תשובה למחרת. אחרי יומיים הגיעה התשובה המיוחלת: האישור תקף. אפשר להמשיך.
התקשרתי לקבלן, עדכנתי אותו, שהפעם הכול בסדר. היום הראשון עבר בשלום. ביום השני בשעות הצהריים מזעיקה אותי
רעייתי. שוב הפקחים נמצאים ומורים על הפסקה. שוב אני הולך לעירייה. בודק. מתברר, שהגיעו תלונות חמורות, האמורות
לגרום לי נזק אמיתי של קנסות. 'כדאי שתברר, מיהו האיש שמתלונן', מסביר לי הקבלן
בייאוש. 'רק כך תוכל לפתור את הבעיות'. בינתיים, נפסקת הבניה. רעייתי על סף דמעות.
תקופת
שיפוצים אינה קלה ובפרט בבית עם שמונה ילדים ותינוקת, שזה עתה נולדה. הלכתי שוב לעירייה. דיברתי עם אחד הפקידים. נראה שהדבר נגע
לליבו, אבל הוא סירב לגלות מי ה 'מלשין'. הוא רק אישר, שמדובר באותו אדם שהלשין פעם קודמת. הייתי חסר אונים. שילמתיַ קנסַ בסכוםַ רציני, והתפללתיַ לטוב. בינתיים התחלתי
להפיץ בין השכנים את מה שאירע, תוך שאני חוזר ואומר, שאם למישהו יש בעיה, אני קשוב
ומוכן לשמוע. אבל איש לא בא.
אחרי
יומיים המשכנו את הבנייה. כצפוי, באותו בוקר, שוב מגיעים הפקחים. הפעם יש בידם
הוראת הפסקה ודיון מחודש באישור שניתן לי. רצתי כאחוז אמוק לעירייה. הקבלן רמז על
פיצוי כספי. העובדים היו מרוגזים ונעצו בי עיניים כעוסות. הצלחתי להגיע לאותו פקיד, שחמל עליי בפעם קודמת. הוא השפיל
את מבטו ולבסוף אמר: 'אסור לחשוף את השמות של המלשינים. אבל אני רואה שאתה חסר
אונים. אגלה לך, רק תבטיח לי, שתתנהג עם המידע הזה בהתאם'. הבטחתי. ואז הוא נקב
בשם. הייתי המום. מדובר בשכן המתגורר מולי. יהודי ישיש, אלמן, קצת נרגן, אך בסך הכול נסבל.
חזרתי
לביתי. ראשית, הודעתי לקבלן על הפסקת בניה. שנית,
ישבתי עם רעייתי וניסיתי לחשוב כיצד לפעול. נזכרנו, שמהשכן הזה לא ביקשנו כלל חתימה. תחילה עלה הרעיון
לגשת אליו ולשאול, האם הבנייה מפריעה לו. אחר כך הבנו, שמהלך כזה עלול לגלות לו, שאנחנו יודעים, כי הוא המלשין.
בסופוַ של דבר החלטנו ללכת על הכיוון החיובי. ניגשתי לשכן בערב וסיפרתי על התקריות
שאירעו, ושאני רוצה לערוך אסיפת שכנים כדי לדעת למי הבנייה מפריעה. מאחר שאת
האסיפה אי אפשר לעשות אצלי בגלל התחלת הבניה, ביקשתי לערוך אותה בביתו . הוא
התלבט מאוד, אבל הסכים. הזמנו את כל השכנים. עמדתי מולם ודיברתי, כאשר אני בעצם
מדבר לשכן אחד ויחיד. הודיתי על הכנסת האורחים של השכן. דיברתי על החובות שלקחתי,
סיפרתי על עוגמת הנפש, שנגרמה לי ולמשפחתי ואמרתי, שאני מצפה לשמוע על כל התנגדות
שישנה. שתיקה כבדה שררה במקום. שכנים הביטו בי ברחמים. גם שכני הקשיש לא
פצה פה. אחרי שיצאו השכנים נשארתי לשבת בביתו. ביקשתי ממנו, עקב ניסיונו בחיים,
שייתן לי עצה מה לעשות. הוא לקח נשימה עמוקה ואמר: " אתה צריך להבין, שיש כאלו שישנים בצהריים מפני שאינם נרדמים
בלילה. אדם שסובל מנדודי שינה בלילה - בשבילו שנת הצהריים היא הדבר היחיד שמחזיק
אותו. אולי תתחייב להפסיק את העבודה משתיים עד חמש אחר הצהריים ". פנינו
לקבלן. הוא התמרמר מאוד, כאשר שמע על זמני העבודה ושאל: "איך ייתכן להפסיק
לבנות בצהריים?" הסברנו לו, שאלו התנאים שלנו והוא גבה בהתאם לכך סכום נוסף
אותו שילמנו בלי לפצות פה. באופן מפתיע התקשרו מהעירייה וסיפרו על ביטול התלונה
ועל האישור להמשיך את הבניה כרגיל. למחרת חידשנו את הבנייה.
השבוע
כולו עבר ללא פקחים. לקראת שבת שלחתי לשכן זר פרחים ענק בתוספת מילות תודה, שבח
ומחמאות. הוא הגיע להודות ולומר ש 'לא הייתם חייבים'. הסברתי לו, שהעצה שלו 'שווה
זהב'. הוא נכנס חזרה עם הפרחים לביתו וחזר שוב אלינו. הוא הושיט לי מעטפה. כשפתחתי
אותה לא האמנתי. היה שם את הסכום, שהיה עליי לשלם לקבלן וגם את הכסף של הפיצויים.
'אני יודע, שאתה יודע'... הטיח בפניי את האמת. 'היום בבוקר התקשר הפקיד מהעירייה
וסיפר לי, שהוא הודיע לך'. 'אז למה אתה משלם לי? שאלתי בחוסר הבנה. עיניו הקשישות והקמוטות זהרו לפתע. "מצאה חן בעיניי
הגישה שלך לעניין. לא כל אחד היה מתנהג כך. עשיתי 'חושבים' והבנתי, שאת התלונות שלי אני צריך לממן בעצמי ולא להפריע לכם. וחוץ
מזה אני לא זקוק לכל החסכונות שלי. את הקבר שלי לא יצפו בזהב, אבל מעשים טובים
ילכו איתי'. אני הדוגמא החיה ללימוד הגדול, שלשון
רעה גודעים בעזרת לשון טובה ומתנות. כדאי מאד להיות חכם ולהישאר צודק".
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה