אמרי שפר י"ז טבת ה'תשע"ו

 

בפיוט 'לכה דודי' נאמר: 'שמור וזכור בדיבור אחד'. יש לפרש זאת כך:  בכל דיבור ודיבור שהאדם מוציא מפיו, עליו לזכור ולשמור את ה'אחד', את הקב"ה" (בעל התניא)

 

     גודל הצלחתך נמדדת בעוצמה של רצונך, בגודל חלומותיך, וכיצד אתה מתמודד עם אכזבות לאורך הדרך...

 

     "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד,לט). כאשר תדע כי "ה' הוא האלוקים", מכאן ואילך "אין עוד" – אין לך עוד צורך לדעת שום דבר בעולם. (רבי אהרון מקרלין)

 

     עולם הפוך: הגר''י גלינסקי זצ''ל היה אומר: אם תביט על חותמת מלמטה, הכל נראה הפוך, אולם אם תחתום תראה שזה ישר, כך מבטינו על החיים מלמטה הכל נראה הפוך אולם אם נשכיל להבין שהכל מלמעלה, הכל יראה ישר. ועל אותו ענין על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל זהו משום שאתה מעמיד את עצמך מול הרב, אם תעמוד לצידו תבין שהימין ימין.

 

חלון בית החולים (אברהם אבינו גיליון 320)

     שני אנשים חלקו חדר בבית החולים. אחד האנשים הורשה לשבת במיטתו במשך שעה בכל יום, כדי לנקז את הנוזלים מריאותיו. מיטתו הייתה מוצבת ליד החלון היחידי בחדר. האדם השני נאלץ לשכב במיטתו במשך כל היום, ללא יכולת לקום. שני הגברים דיברו ביניהם שעות על גבי שעות. הם דיברו על המשפחות שלהם, על העבודה שלהם, על בית הכנסת בו התפללו, מה עשו בצבא. בכל פעם כאשר האדם שליד החלון הורשה לשבת, הוא העביר את הזמן על ידי תיאור של כל המראות הנראים מהחלון לחברו לחדר.

     האדם במיטה השנייה חיכה בכל יום, לשעה בה עולמו הורחב ונמלא בצבעים ובחיים המתוארים על ידי חברו שליד החלון. החלון השקיף על פארק ירוק עם אגם יפהפה, ברווזים וברבורים שטים במים בשעה שילדים משחקים בתופסת ומחבואים. האדם שליד החלון תיאר את שראה והאדם במיטה השנייה עצם את עיניו והפליג בדמיונו אל הפארק שטוף השמש.

     בוקר אחד האחות הגיעה לחדרם של החברים ומצאה את גופתו של החבר במיטה שליד החלון. הוא נפטר בשלווה בשנתו. האחות קראה לעובדי בית החולים כדי שיפנו את גופת הנפטר. לאחר זמן מה, ביקש החבר שנשאר לבדו לעבור למיטה שליד החלון. האחות הסכימה, והעבירה אותו אל המיטה הנכספת. האיש התרומם אט אט והביט לראשונה מחלון החדר. המראה היחידי אותו ראה, היה של קיר לבנים ריק. החולה קרא לאחות ושאל אותה מה לדעתה גרם לחברו לתאר דברים נפלאים כל כך. האחות ענתה לו כי ידידו היה עיוור, וכלל לא יכל לראות את שמחוץ לחלון. ואז הוסיפה ואמרה אולי הוא רק רצה לעודד אותך. מוסר השכל: יש אושר בלתי נדלה בגרימת אושר לאחרים, למרות המצב בו אנו נמצאים. צרת רבים חצי נחמה, אך שמחת רבים מוכפלת פי כמה.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/