יום רביעי, 16 בספטמבר 2015

נקודה שבועית פרשת השבוע "וילך" ה'תשע"ו






עוד פחות משבוע נעמוד כולנו בפתיחתו של היום הקדוש והמיוחד בשנה,יום הכיפורים.
ביום זה כולנו, כל בני האדם,ללא הבדלי מעמדות ותפקידים,כולנו שווים זה לזה. כולנו עומדים ביחד, ומקבלים את כולם לתפילת "כל נדרי",התפילה הפותחת את היום המיוחד הזה.
אפילו הכהן הגדול, זוכה ביום קדוש זה ללבוש בגדי לבן שמיוחדים רק ליום כיפור,בגדים שמסמלים את הפשטות והזכות שיש דווקא ביום הכיפורים.
בפרשת השבוע, פרשת" וילך", נזכה לראות כמה היה חשוב שנכיר את משה, מנהיגם הגדול של ישראל, כאחד האדם, שלא ייווצר לנו משה כדמות על אנושית כפי שקרה למייסדי דתות אחרות.
משה מסיים את נאומו הארוך שהיה לאורך כל חומש "דברים" ומתכוון להיפרד מהעם: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא ו ה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה".
משה אף פעם לא הרגיש את עצמו כיחיד סגולה שנמצא מעל העם, הוא ידע כי הוא נמצא בשליחות שהוטלה עליו, והשליחות הזאת לא מקנה לו כלל זכויות יתר מעבר למה שנחוץ, וכעת שהשליחות הסתיימה מגיע תורו של היורש, יהושע, להיכנס לתפקיד, ועליו, על משה, להיפרד מהעם.
והנה בנקודה הזאת אומר משה לעם את הפס' שהזכרנו קודם, ועליו אמר רש"י: "זקן אני, ונסתמו ממנו מעיינות החכמה" , כלומר, העם לא יזכה עוד ליהנות מחכמתו של משה וניתנו למנהיג הבא.
משה רוצה לחשוף בפני העם את חולשותיו. הוא מבקש מהם שלא יצטערו שנפטר מהעולם מישהו שהוא כל יכול, כי הוא לא באמת כזה, אלא שכעת ישמחו שהם מקבלים הנהגה חדשה וצעירה, שגם בה יהיו את החכמות שהיו בו.
העם רואה כמה אהבת ישראל יש במשה בשעה שהוא עובר בין כל השבטים ודואג לכאבם הגדול על לכתו.
בחומש במדבר ה' אמר למשה שהוא זה שיצווה את יהושע, וכעת סמכותו הגדולה של משה אובדת לעיני העם ואלוקים הוא זה שמצווה את יהושע לכדי הנהגה.
זו הפעם הראשונה והאחרונה שמשה עומד בצל של המנהיג אך זה מראה לנו כמה גם הוא, משה, כאחד האדם.

שבת שלום וחתימה טובה!



חוויית השבוע שלי



תודות : לצחי מיכאלי


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה