לכן
נקרא יצר הרע מסית ומדיח, שמלבד שמסית את האדם להטותו מדרך הישר, הוא מוסיף להדיחו
באמרו: “ראה כמה התרחקת”. (הרה”ק רבי מרדכי מצ’רנוביל)
לכל סיפור מעשה ישנם שלושה צדדים - שלי,
שלך.. והאמת
למד להביע את מחשבותיך בקול רם. הדיבור
מהווה גשר בין המופשט למעשי, ובעזרתו תוכל לבדוק עד כמה אתה באמת מאמין במה שאתה
אומר. (הרב נח וינברג זצ''ל)
למה אין לאדם מה שהוא רוצה? כי הוא לא רוצה
מה שיש לו... אילו רצה מה שיש לו, היה לו מה שהוא רוצה! (הסבא מקלן)
למה נקרא מבול, שבלבל הכול, שבלה הכול,
שהוביל הכול, כולם ננערו בבבל. חז"ל אומרים שמי שאוכל עפר בבל כאילו אוכל
מבשר אבותיו.
למות? זה הדבר האחרון שאעשה.
למי שאין ציפיות אין אכזבות (שמואל
אייזיקוביץ)
למנצח – השלל (שמואל אייזיקוביץ
"הבאת בטעות את הילד הבריא"?! (ומתוק האור")
סיפר הרב מנחם שטיין כי בפתח תקווה, בסמיכות לבית החולים "בלינסון"
,הקימה אגודת "עזר מציון" בית מלון לחולים שנקרא "אורנית"
,המיועד לחולים מכל רחבי הארץ, שצריכים להגיע לטיפולים בבקרו של יום ומחפשים מקום
שינה ללילה הקודם.
באחד הימים הגיע למלון יהודי מסורתי
מדימונה, אב לתאומים, אשר אחד מהם חלה ל"ע . הילד הספיק לעבור
כבר שני טיפולים, וכעת הוזמן לטיפול שלישי
בשמונה בבוקר. בשבע בערב הגיע היהודי עם הבן,
השכיב אותו לישון, והסתובב מעט
בבנין.
באחת הקומות הוא הבחין בבית כנסת, ועל אף שהיה אדם לא דתי החליט להיכנס. בית
הכנסת היה חשוך כמעט לגמרי, רק נורות הזיכרון
הבהבו מעט ...התיישב לו היהודי ופתח ספר תהלים. החושך שסביבו והיותו לבדו בצרתו
פתחו את הלב. הוא החל לקרוא מילה
במילה, וחש כאילו כל מילה של דוד המלך נכתבה
במיוחד עבורו : "ה' א-לוקי, שוועתי אליך ותרפאני, ה' העלית מן שאול נפשי
חייתני מיורדי בור...". עד מהרה הגיעו הדמעות. הן הגיעו בשטף - אף אחד לא היה שם, כדי
להתבייש
ממנו. איש לא ראה .השעות חלפו, והיהודי שלנו יושב ובוכה ומנער את נפשו. לבסוף חש הקלה מסוימת, קם ויצא משם והלך לישון.
בבוקר ניגש עם הילד לקבלת הטיפול. ותחילה היה עליו לערוך בדיקה להערכת מצב,
האורכת שעה. הוא ערך את הבדיקה וניגש עם התוצאות
לפרופסור. ''לא יצא טוב", מנענע הפרופסור בראשו, "צריך לעשות את הבדיקה
יותר טוב, תאמר להם שיעשו את זה על הגב...". כעבור שעה, שוב הוא עם התוצאות
אצל הפרופסור. " עוד פעם לא יצא טוב" , ממלמל הפרופסור. " כנראה
הילד זז... לכו שוב לבדיקה , הפעם תבקש
צילום מן הצד...". אך גם בפעם השלישית הייתה בעיה. לבסוף קם הפרופסור והלך
בעצמו אל הרופא שערך את הבדיקה. בחוץ
המתינו חסרי סבלנות האב והבן, האם לעולם
לא יצליחו לעשות את הבדיקה כמו שצריך?... פתאום נפתחה הדלת. הפרופסור מסמן להם להיכנס: " יש לנובעיה
מסוימת" - הוא אומר, מעט נבוך -
"אנחנו פשוט לא מאתרים את המחלה...
הסתכלנו
בתיק הרפואי שלו וראינו שהוא תאום מתוך שניים...
אולי פשוט החלפת ביניהם , והבאת בטעות את הילד הבריא?"...
כזה
הוא כוחה של תפילה שיוצאת מעומק הלב! "
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה