“סיג
לחוכמה – שתיקה” (אבות ג, יג) – השתיקה אומנם סייג היא, אבל לא כל העיקר כולו.
בשתיקה בלבד, עדין אין אדם נעשה חכם (הרה”ק רבי אייזל מסלונים)
סיפר
הרה"ק מפשעוארסק זיע"א (יומא דהילולא (כ"ז מרחשון): פעם בא רב אחד
אל הרה"ק מהרי"ד מבעזלא זיע"א (יומא דהילולא כ"ג מרחשון)
בטענה שהחסידים בעירו מלינים עליו שאינו טובל במקווה בכל יום, ושאל היכן כתוב
שצריכים לטבול בכל יום? ענה לו הרבי: מי שמהרהר על מנהג ישראל הרי זה מדת
אפיקורסות. ואחרי זה אמר לו הטעם: דאיתא במג"א (הל' יוהכ"פ סי'
תר"ו) בשם המהרי"ל דטעם טבילת מקווה ערב יוכ"פ הוא משום
"דתשובה טעונה טבילה", ואמרז"ל (שבת קנ"ג ע"א) "שוב
יום אחד לפני מיתתך", ומפני שאין אדם יודע קיצו, צריך לחזור בכל יום בתשובה
ולכן צריך לטבול בכל יום.
סיפרו
להרה"ק מקאצק זי"ע על צדיק אחד שאמר שהוא רואה את האושפיזין אצלו בסוכה.
ועל כך השיב הרה"ק מקאצק. אני אינני רואה אותם אבל אני מאמין לדברי חז"ל
שהאושפיזין באים אלינו לסוכה. ובאמונה הזאת רואים יותר ממה שרואים בעינים דאמונה
גדולה יותר מראיה.
סיפר
פעם הגאון מטשעבין זי''ע על אביו ה''כוכב מיעקב'', שבקטנותו לא קלט את הא''ב, אמר
אביו זקנו, למלמד שיתחיל ללמדו מיד חומש שכן לגודל שכלו הוא לא תופס אותיות, בלי
טעם ושכל. וכן היה.
זה קרה בליל שלישי של חנוכה. (סיפורי
צדיקים, עלון 133)
ר'
אברהם קעשינובער היה אחד מהחסידים שהסתופו של הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא
זיע"א. חותנו שהיה גם כן חסיד סאדיגורא היהנוסע עימו מפעם לפעם בעיתותי הרצון
אל הרבי לסאדיגורא. לאחר מספר שנים מנישואיו של רבי אברהם, משהסתים סדר
"הקעסט" הנהוג, בו סמוך החתן על שולחן החותן, ניגש אליו חותנו, ואמר לו:
הנה החזקתי אותך עד עכשיו על שולחני, והענקתי לך כל צרכיך כמו שהתחיבתי. ועתה
הגיעה העת שתעשה גם אתה לביתך, ותתפרנס מיגיע כפיך, תמצא לך אפוא איזה עסק טוב,
והשם יהיה בעזרך. ענה רבי אברהם לחותנו: הרי כהרגלנו אין עושים אנו דבר וחצי דבר
בלא לשאול תחילה את דעתו וקבלת הסכמתו של הרבי, נמתין נא עד לנסיעתנו הקרובה
לסאדיגורא, ונשאל את דעתו הקדושה בנידון. הסכים חתנו לדבריו ובהזדמנות הראשונה
שנסעו לסאדיגורא, נכנס החתן אל הרבי, ושח לו דברים כהויתן. הרבי נתן את הסכמתו
שיעשה כעצת חותנו, ובירכו ברכת הצלחה. כשפנה לצאת מן החדר קרא לו הרבי שנית, נעץ
בו מבט חודר ואמר לו בתוקף: "זאלסטו געדענקען! (זכור), יש ענין של אשרי יושבי
ביתך." סתם ולא פירש.
אחד
הכוחות והכישורים המיוחדים שחנן בהם הבורא את ר' אברהם היה כח השירה, מעודו אהב
תמיד לשיר ולנגן, קולו היה ערב במיוחד, קול צלול חזק ונעים, שהכל השתאו לשמיעתו.
משהחל לתור אחר מקצוע מפרנס ומכניס, עלה בדעתו לנסות את מקצוע השירה. הוא החל
להופיע כזמר במסיבות ובחתונות ואירועים שונים, מתחילה במחיר מועט ובאירועים קטנים
וצנועים, אך מהר מאוד התקדם עד לשורה הראשונה, והתבסס היטב במקצועו. קולו ושירתו
השתפרו והתיעלו עשרת מונים, לאחר השקעה מיוחדת שהשקיע בפיתוח הקול, ולימוד יסודי
של כל רזי המוסיקה, עד שיצא שמו לתהילה כאחד מגדולי הזמרים והצלחתו שגשגה למעלה מן
המשוער.
וכדרכם
של מצליחנים מן הסוג הזה, התקדם ר' אברהם עוד ועוד, והחל להופיע באירועים גדולים,
הוא נקרא אחר כבוד לשור בכל מיני ערים וארצות בעולם הגדול, באירועים יוקרתים, מן
הקרובים והרחוקים. עד שגם באירועים של נכרים שאינם בני ברית, היה מופיע פעמים
רבות, ובכל מקום היו נוהרים ומהללים את שירתו. לאחר תקופה של הצלחה מסחררת, כאשר
הכסף החל לסנור את עיניו. החל אברהם קעשינובער חושב שמן הראוי שאתאים את לבושי
בהופעותי בכדי להתחבר היטב עם אנשי האירוע שהנך מופיע בפניהם, עליך לכל הפחות לסדר
את תלבושתך כמותם, חשב. וממחשבה למעשה, אין ברירה! חשב אברהמי'ל, בכל מה שהעבודה
מחייבת, יש להתאים את עצמנו לתפקיד. הוא קיצץ באחת את זקנו ואת פאותיו הקדושות,
לבש מקטורן קצר עם עניבה יוקרתית, גידל רעמת בלורית פזורה ומתבדרת, עד שקיבל מראה
אופנתי של זמר עולמי מתנשא.
המראה
ההדור והעדין של היהודי החסידי נעלם ונמוג, המשך ההתדרדרות לא ארך זמן רב, בהיותו
לבוש בלבושי המשכילים והגוים, הרשה לעצמו קצת יותר, דברים רבים שאינם תואמים
ומתאימים לחסיד נלהב שבלבוש החסידי, מתאימים והולמים לכתחילה דלכתחילה בלבוש של
גוי, או כמעט גוי. זה התחיל בזלזול בתפילה בציבור, בהגיע זמן תפילה נעמד לו בחטף
באחת הפינות כשהוא ממלמל בשיא המהירות את תיבות התפילה, לאחר מכן כבר לא ראה גם
במנהג זה שום תועלת, והפסיק להתפל לגמרי. רמת כשרות המזון אף היא ירדה פלאים, וכך
מצוה אחר מצוה נעלמו ויצאו ממנו. עד שעזב לגמרי את דרך התורה רחמנא
ליצלן, ופרק ממנו עול מלכות שמים, לדאבון לב הוריו וחותנו ושאר ידידיו ומכריו
משכבר הימים. אמרתו של הרבי על חשיבות "אשרי יושבי ביתך" נשכחה לגמרי
מליבו.
פעם
אחת נערכה חתונה בחצר המלכות, החתן בן הקיסר תכנן את אירוע חייו לפרטי פרטים, הוא
רצה שיהיה זה אירוע יוקרתי מיוחד ומכובד ביותר, כנאה וכיאה לארמון המלך, בין שאר
מרכיבי האירוע המפואר, הוא חיפש כמובן גם זמר עולמי, שמכיר ויודע את כל הביצועים
החדישים שהציבור אוהב לשמוע. אמן מיוחד שירים את האירוע לתפארת בית המלוכה, בערב
כזה שישתתפו בו הרבה מלכים רוזנים ופריצים מכל העולם. לאחר בירורים רבים, הגיעו היועצים
והשרים להחלטה ברורה חד משמעית, אין כמו "אברהם קישינובער" היהודי, הוא
המתאים ביותר לאירוע זה, הוא נערץ מאד בכל העולם, אשר שמו הולך לפניו. נערך אפוא
"חוזה" חתום, מנוי וגמור, להופעתו בחתונה הגדולה שנועדה ללילה השלישי של
חנוכה, בחצר הענק המפוארת והמיוחדת לאירועים שבארמון המלכות.
בלילה
ההוא, ליל שלישי של חנוכה, הרחק בעולמות אחרים לגמרי, ישב באותה עת הרבי הקדוש
בסאדיגורא בדבקות נוראה כדרכו, כשהוא נתון ורכון כל כולו גופו נפשו ונשמתו בעבודת
הדלקת הנרות הקדושים. לפתע נעשו פניו להבים ולוהטים מאוד, ושלא כהרגלו ביקש שיזמרו
את הניגון המיוחד הנקרא: "ניגון המלאך", המקובל מאבי זקנו הרב הקדוש רבי
אברהם המלאך זיע"א אביו של רבי שלום מפרוהוביטש זיע"א, אביו של
הרה"ק מרוזין זיע"א. (מקובל שהמלאכים נתנו ניגון זה במתנה לרבי אברהם
המלאך) היה זה פלא גדול, כי ניגון זה שמור היה לזמנים נעלים ונשגבים ביותר של
פעמים יחידות ממש, כשעת חופה וכיוצ"ב. ישב הרבי הקדוש ליד הנרות, וניגן את
ניגון "המלאך" פעמים רבות בדביקות והתלהבות עצומה, פעם ועוד פעם. היה
ניכר בו בחוש, שמתאמץ מאוד לפעול איזה ענין נסתר ונעלה. החסידים לא ירדו לפשר
הדברים, אך כדרכם של חסידים שתקו והאמינו בכל לב ברבם הקדוש.
ובאולם
החתונה המפוארת, שהתנהלה באותו ערב למישרים, מנות הפאר הוגשו ברוב כבוד והדר, הכל
דפק וכטוב לב המסובים ביין, הכריז המנחה בדרמתיות, על "הפתעת הערב"
והצליח לשביעות רצון כל הצדים. שיעמוד ויופיע עכשיו, ענק הזמר העולמי, הנודע
והמפורסם בכל העולם כולו, שינעים משירתו הערבה לכבודה של מלכות, הלא הוא:
"אברהם קישינובער". הקהל קם על רגליו והריע במחיאות כפים סוערות. ובקול
תשואות אדיר, נכנס האמן היהודי בחיוך כובש, לבוש במיטב מחצלאותיו, להופעה של פעם
בחים.
מקרה
שכזה לא קרה לו מעולם, בכל מאות ואלפי ההופעות שהופיע. בת אחת נשכחו ממנו פתאום כל
השירים ממש, כל הקטעים המיוחדים והביצועים המרגשים שהכין קודם לכן, נשכחו ונמחקו
ממוחו כלא היו. הקהל החל להראות סימני אי נוחות, השרים והמשרתים נעצו בו עינים
יוקדות, על הפנצ'ר המביך שתקע להם בדיוק בשיא הצלחת הערב. אבל הוא לא הצליח להיזכר
בשום ניגון, הוא נשאר עומד מאובן וחיור כסיד, נשמתו התרוקנה פתאום מכל שירותיו
וזמירותיו המהולים. תוך כדי שהוא עומד כך נבוך, בהול, ומרוקן לגמרי. נזכר ועלה
לפתע במעמקי ליבו ניגון עתיק אחד ישן נושן, שנזכר בו מאותם שנים שהיה מסתופף בצל
רבו הקדוש בסאדיגורא. היה זה הניגון הנעלה והמיוחד "ניגון המלאך".
הניגון הנפלא והנורא הזה עלה וגאה בליבו, והתחזק יותר ויותר, כשהוא פורט על נימי
נפשו. והנה לרגע עלה בדעתו רעיון נועז, לנגן כעת באירוע זה דוקא את השיר המופלא
והמיוחד הזה, שאין דומה לו, הוא עצם את עיניו וכמעט החל כבר לפזם את אותו ניגון
קדוש עליון. אך פתאום ברגע אחרון עצר את עצמו בכח, הניגון הזה הצית בו את הניצוץ
היהודי שבעומק הנשמה, ומשנזכר את מקורו ושורשו של הניגון, מי הוא מחברו, מהיכן הוא
הגיע, ונזכר כיצד שרו וניגנו אותו בדחילו ורחימו בזמנים עילאים בחצר הקודש
בסאדיגורא וברוז'ין, לא היה מסוגל לפצוח בשיר קדוש עליון כזה, כאן בשיא הטומאה
והפריצות בין הגוים הערלים הנבזים הללו. הוא נתפס לפתע בהתלהבות עצומה פנימית של
הרהורי תשובה וחרטה נוראים על כל מצבו הרוחני העגום, בת אחת הוא תפס עד כמה הרחיק
לכת והתדרדר בשנים האחרונות, היכן אני עומד? זעקה הקריאה בעומק נפשו. הרי חנוכה
היום, כל חברי החסידים הקדושים בודאי עומדים עתה בחרדת קודש בשעת הרצון הנעלה
והנשגבה של הדלקת הנר אצל הרבי הקדוש, "איכה?" זעקה נשמתו בעוז,
ואני עומד כאן בתוכי האשפתות, בעומק שאול תחתיות, לפתע לא היה מסוגל עוד לעמוד כך,
נפשו כלתה מהרהורי תשובה של אמת, הוא החליט על אתר החלטה איתנה, שכאן במקרה מוזר
זה הכל נגמר, הוא תפס את רגליו וברח מן הבמה, להשתאותם והשתוממותם של כל האורחים
והנאספים, ושב אל ביתו ונהפך בת אחת לאיש אחר.
פתאום
תפס בעצמו עד כמה צדקו דברי הרבי אליו, שהטוב ביותר לאדם הוא לקיים "אשרי
יושבי ביתך". הוא קם נסע אל רבו הקדוש, שם כבר נודע לו כל העבודה המופלאה
שהתיגע הרבי הקדוש עבור תיקון נשמתו בעמל רב, באותו ערב של ליל שלישי של חנוכה!
הוא נכנס אל הרבי ברכים כושלות, כשכולו רוטט מבכי, וקיבל על עצמו תשובה שלמה, כפי
שהדריכו הרבי הקדוש.
חוויית השבוע שלי
