וירא מנוחה כִי טֹוב ... ויט שכמו לסבל אם רוצה אדם שיהיה לו מנוחה,
ירגיל את עצמו לסבול כל דבר הבא עליו ואיך שיהיה ישווה בעיניו, אז יהיה לו
מנוחה. (הר"ר בונים מפרשיסחא(
וחייב אדם לחשוב מחשבות ולהעלות עצות הגונות ומתוקנות לחברו, וזה אחד מעיקרי
דרכי גמילות חסדים"... (רבינו יונה )
ידוע אודות אותם הגויים שקורים לדתם פרובוסלבים, וביום אידם, חמישי או שישי
לינואר יוצאים לנהר הקפוא, חוקקים בקרח צורת שתי וערב גדולה , טובלים במים וחוגגים . אמר על זה אחד מגדולי
הצדיקים: , ראו' : התבוננו, איך המים שהם המקור לקדושה וטהרה, אם קופאים ונהיים
לקרח אזי אפשר לחצוב בהם שתי וערב! ללמדנו עניין קרירות במצוות, מצווה צריך לעשותה
בחום בהתלהבות!
"
יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מט,ח). אמר רבי שמעון בר־יוחאי:
כל אחיך יהיו נקראים על שמך. אין אדם אומר 'ראובני אני' או 'שמעוני אני', אלא
'יהודי אני'. )בראשית רבה(
"איך שהגלגל מתגלגל", (דברים טובים – פרשת ויגש)
באחת מעיירות פולין
חי לו יהודי בשם ר' אפרים. הוא היה עשיר גדול ועצום, היו לו שדות
ופרדסים, נכסים רבים ואחוזה ענקית ועשרות משרתים. זוגתו של ר' אפרים העסיקה כובסת
בשם אסתר שהיתה אלמנה גלמודה שעסקה לפרנסתה ככובסת בבתי עשירים, אך מעולם לא הספיק
לה עיסוק זה כדי מחייתה. ימים רבים בילתה בביתה, תוך שידיה עסוקות היו במלאכת
הכביסה, ולא חדלה מלתנות את צרותיה ובעיותיה לאוזניה הקשובות של אשת הגביר. יום
אחד, תוך כדי שיחה, אומרת אסתר לבעלת הבית: "את יודעת, שמעתי שממשלת פולין
עורכת הגרלת פיס על סכום עצום", שאלה אותה אשת הגביר: "ומה זה קשור
אלי?", השיבה הכובסת: "הכרטיסים נמכרים במשרד מיוחד שנפתח לשם כך בעיר
לייפציג, אם זה לא קשה, תבקשי מהאדון שבפעם הבאה שהוא נוסע לשם
לרגל עסקיו, אם יועיל בטובו לקנות לי כרטס הגרלה, מי יודע, אולי אזכה ואהפוך
למיליונרית". "אין בעיה, בסדר גמור", השיבה אשת הגביר.
לאחר שבוע נסע הגביר ללייפציג, דבר
ראשון נכנס למשרד הממשלתי לקנות כרטיס. הוא שילם חמישה רובלים, קנה את הכרטיס
ואח"כ פנה לסידוריו ועסקיו. בדרכו חזרה, בזמן הנסיעה בעגלה, מרוב שעמום הוא
לקח את כרטיס ההגרלה והתחיל לקרוא כל מה שכתוב עליו ישר והפוך, את כל ההוראות
והתעריפים... אח"כ
התחיל לחשב את הגימטריה של המספרים, ואז גילה דבר מדהים: הגימטריה של המספרים היא
"בהצלחה". לא היה צריך לחשב יותר מדי כדי להגיע לתוצאה - על הכרטיס היו
רשומים, שחור על גבי לבן, המספרים: 2 (ב), 5 (ה), 90 (צ), 30 (ל), 8 (ח), 5 (ה).
זה אמנם היה מדהים, אבל הגביר ר' אפרים לא התרגש
יותר מדי. כשהגיע הביתה, קרא לאסתר ונתן לה את הכרטיס. "כמה זה עלה?",
שאלה אסתר. " חמישה
רובלים", השיב ר' אפרים. "חמישה רובלים?!", אסתר כמעט התעלפה, "סכום כזה אני
מרוויחה בקושי בשבועיים... כיצד אוכל לעמוד בתשלום של סכום כזה"? הגביר
כבר עמד להציע לה שותפות, אך ברגע האחרון חזר בו. אין זה מכבודו להיות שותף בכרטיס
הגרלה עם כובסת ענייה. במקום זה הוא אמר לה: "תשמעי, עכשיו הכרטיס שווה חמישה
רובלים, אבל ככל שהולך ומתקרב מועד ההגרלה, כך המחיר עולה. בעוד חודשיים תוכלי
למכור את הכרטיס בעשרה רובלים. חמישה תרוויחי לעצמך וחמישה תחזירי לי". עברו
כמה חודשים ואשת הגביר נפלה למשכב. מצבה היה קשה, הרופאים הכי גדולים בווינה
בדקו אותה, ואמרו לגביר: "הגברת סובלת ממחלה קשה מאוד
שאין לה מזור ומרפא, אין מה לעשות, רק לתת לה משככי כאבים ולהמתין לגרוע מכל".
האישה הלכה ודעכה אל מול עיניו והוא ישב לצידה. לא עניין אותו דבר. כמה ימים
אח"כ היא נפטרה. עשו לה הלוויה גדולה. ר' אפרים הגביר קם מהשבעה שבור
לרסיסים, חודשיים ישב ביתו מביט בחוסר עניין בכל מה שקורה סביבו, ולא מדבר עם איש.
אחרי חודשיים, המשרת דופק על דלת החדר
ונכנס פנימה: " אדוני,
סליחה על ההפרעה, אבל מוכרחים לטפל בעסקים. אנשים דופקים על
הדלת ומבקשים משכורות". "בסדר תשלם להם, שלום". "אבל אין
מאיפה לשלם". "מה זאת אומרת, אין מאיפה לשלם"? המשרת הסביר לגביר
שמלבד חובות אין לו כלום. היו לו מחסנים אדירים של עצים בלייפציג ומחיר העץ החל
לרדת בצורה דרסטית. אנשיו רצו למכור את הסחורה, הם שלחו לו מדי פעם מברקים דחופים,
אך הגביר לא השיב הוא היה עסוק באבלו והתעלם מכל ענייני העולם. אם הגביר לא עונה,
לא עושים כלום. בינתיים
המחיר ירד בשמונים אחוזים, ודבר לא נעשה. באותו הזמן מחיר הדונג החל לעלות. מחסנים
של דונג לא היו לגביר, אבל חובות המוצמדים לשער הדונג היו לו הרבה. העץ
שהמתין במחסנים הרקיב והיה צריך לפנותו. פינוי עצים רקובים מתוך מחסנים, לפני עידן
הטרקטור והסמיטריילר, עלה כסף רב, שכבר לא היה לו. בלית ברירה ר' אפרים התנער
מאבלותו ונכנס לעניינים, אבל אז התברר לו שגם אם ימכור את אחוזתו וכל רכושו, לא
יצליח לשלם את כל חובותיו. הגביר העשיר הפך לאלמן עני ואביון חסר כל, ללא כסף
ואפילו ללא קורת גג לראשו. הוא שכר מחסן קטן בקצה העיר ומצא עבודה כעוזר קצב.
מהבוקר עד הערב היה חותך את הבשר ואח"כ היה סובב בין בתי הלקוחות, מחלק את
הבשר וגובה את התשלום.
יום אחד שלח אותו הקצב לעיר לסדר כמה
עניינים. שם ראה שלט גדול המודיע לציבור הרחב כי בהגרלה הממשלתית השנתית זכה
הכרטיס שמספריו: 5 ,8 ,30 ,90 ,5 ,2. היה זה כרטיס ההגרלה של אסתר הכובסת. "איך
שהגלגל מתגלגל", חשב לעצמו אפרים הקצב, "אסתר, הכובסת הענייה, הפכה כעת
לגבירה עשירה, בעוד אני, הגביר הגדול, הפכתי לשוליית קצב". פתאום עלה
רעיון במוחו: "אני אלמן והיא אלמנה... נשמע מתאים... אך מצד שני, איך יכול
גביר להתחתן עם כובסת ענייה?! אבל בעצם כעת המצב התהפך, היא הגבירה ואילו אני פועל
פשוט ועני". כל הלילה חשב, ובבוקר ניגש לשדכן. השדכן הציע לאסתר את ההצעה,
והיא שמחה מאוד. הקב"ה שמע את תפילותיה. מי היה מאמין שהיא תתחתן עם גביר.
אמנם כרגע הוא לא ממש גביר עשיר, אבל הוא גם לא סתם אדם פשוט, הוא אדם מכובד ונבון.
השידוך נסגר ותקופה קצרה אח"כ הם התחתנו.
ר' אפרים לא שאל מיד על הכרטיס. זה לא
לעניין. לאחר
חודש, בארוחת הבוקר, אזר אומץ ושאל את אסתר:
"את
זוכרת את כרטיס ההגרלה שקניתי לך פעם בלייפציג"?
"בטח
שאני זוכרת!", השיבה אסתר, "זכרתי גם את ההצעה החכמה שהצעת לי
למכור את הכרטיס בעשרה רובל, באמת תודה רבה". עולמו חשך עליו.
פתאום התחיל לחשוב מחדש אם השידוך היה מתאים... עוד באותו היום נסע ר' אפרים לרבי מקוצק, שם פרק את כל המטען שהעיק
עליו. לא
רק את עניין השידוך, אלא את כל צרותיו שעברו עליו מאז חלתה אשתו ועד עצם היום
הזה". הרבי הקשיב בהשתתפות ולבסוף שאלו: "ומה עכשיו אתה רוצה? במה יכול
אני לעזור לך"? "אני רוצה להתגרש!", אמר הגביר לשעבר. אמר לו הרב:
"תראה, במהלך תקופה קצרה הקב"ה הפך את כל העולם. שלח אותך, הגביר, לקנות
כרטיס הגרלה, דאג שתזכור את המספרים, לקח ממך את אשתך, הוריד את מחיר העץ והעלה את מחיר הדונג,
כל העץ שיה לך במחסנים נרקב ולבסוף אילץ אותך למכור את כל רכושך ולהפוך לשוליית
קצב שישלח אותך לעיר כדי שתראה את המודעה. וכל כך למה? כדי שתתחתן עם אסתר. סוף
סוף התחתנת אִתה, ועכשיו אתה רוצה להתגרש? האם אינך רואה את מה שהקב"ה עשה
בשביל שתתחתן אתה"?.\
חוויית השבוע שלי
