אמרי שפר כ"ז סיון ה'תשע"ח

  אמר בעל חידושי הרי"ם זצ"ל: כל הטעות של קורח הייתה,  שהוא חשב שאפשר לקחת לבד, "וייקח קרח" - אני לוקח ! והאמת שהאדם צריך בכל עת להכניס אל לבו: "אני לא לוקח לבד". אני סך הכול מקבל. אם משמים נותנים לי, אני לוקח, ואם לא נותנים לי, אני לא לוקח...

     בכוחה של כל אישה לבנות את ביתה בדרך של "חכמת נשים", על-פי חכמת התורה, ולהשפיע גם על סביבתה בכל ענייני הקדושה.

     הבן איש חי אומר: קורח התעשר בגלל הגזלה שגזל את אוצרות פרעה במצרים... אך הוא לא הסתפק בזה וגם חיפש כבוד...  סופו שהודח מהעולם. זה רמוז במילה ג זֵ לָ ה: אותיות לפני גזלה הם כָ בוֹ ד. ואותיות שאחרי גזלה הם מ ו דָ ח שנידחה מן העולם . ועוד אפשר להסביר: כ וֹ בֵ ד = גזלה = חוֹמֵד. למרות שהיה כָ בֵ ד בכסף רצה לחמוֹד עוד...

  חַ לּ ה: מרימים את התינוק הבכוֹר מן הערִיסָה בשבִיל: ח-ימיֹםֹ למילה, ל-ימיםֹ לפדיוןֹ הבֹּן, ה- בןֹ 5 למִקרֹא. 

הכרת הטוב [איש לרעהו שמות תשע"ו[

     בתקופת ימי מלחמת העולם השנייה, זכה רבי נחום זאב דסלר (בנו של רבי א. דסלר זצ"ל) להינצל ברחמי שמים מגיא צלמוות, ולאחר תלאות וטלטולים - להגיע לאמריקה.  חלפו שנים אחדות, מלחמת העולם שככה, והרב דסלר הגיע לאמריקה להתראות עם בנו אהובו, אחר שנים ארוכות שלא התראה עמו.  במהלך שיחתם, גולל רבי נחום זאב בפני אביו, את הקורות אותו בתקופת המלחמה, תוך שהוא מציין בפניו את אותם גדולי תורה שעמדו לימינו במשך אותן שנים, ועל כולם הפליג רבי נחום זאב בשבחה של הכנסת האורחים הנפלאה לה זכה במעונו של רבי אליעזר סילבר, רבה של סינסינטי.  מיד בשמוע הרב דסלר על פעלו של רבי אליעזר סילבר, אמר שברצונו להודות לו.  רבי נחום זאב הבין, כי בדעתו של אביו להודות לו באמצעות שיחת טלפון, ומיד הוציא מכיסו פנקס כתובות כדי לאתר מספר הטלפון שלו. אך הרב דסלר, אמר כי אין די בהודיה טלפונית, וביקש מבנו להתלוות אליו לנסיעה ברכבת לסינסינטי, עירו של הרב סילבר.  רבי נחום חשש, שמא הנסיעה הארוכה לסינסינטי, אינה לפי כוחותיו של אביו. לכן הציע לו להודות לרב סילבר באמצעות מכתב או שיחת טלפון. אך הרב דסלר עמד על שלו.

     לאחר נסיעה ארוכה בת תשע שעות, הגיע הרב דסלר בליווי בנו לסינסינטי. הם זירזו צעדיהם לבית הרב סילבר. משם יצאו שלושתם לבית הכנסת.  בתום התפילה, הזמין הרב סילבר את אורחיו החשובים לביתו לסעוד עמו ארוחת בוקר, כשתוך כדי כך התפתחה ביניהם שיחה בדברי תורה - כדרכם של תלמידי חכמים.  במשך שעה ארוכה השתעשעו הרב סילבר ואורחיו בדברי תורה, עד אשר פנה הרב סילבר אל הרב דסלר בשאלה "ובכן, מה הביאכם לסינסינטי"? טבעי היה לו לרב סילבר, כי סיבת טרחתו של הרב דסלר עד לביתו, לא הייתה בכדי. " באתי" - הפתיע הרב דסלר בתשובתו - "להביע הערכתי העמוקה על כל החסד אשר גמלת עם בני".  רבים וטובים פקדו את מעונו כשבפיהם בקשות שונות , ולפיכך סבר, כי גם הרב דסלר בא לשם כך. המענה לא סיפק את הרב סילבר. ענוותנותו לא הניחה לו לחשוב, כי מעשיו זכאים למידה מופלגת שכזו של הערכה. ומשחלפו להן דקות אחדות שב ושאל שנית - "נו... מה באמת מביאכם לסינסינטי"? לגודל פליאת מארחו חזר שוב הרב דסלר: "אין סיבה אחרת לבואי לכאן. מטרת בואי אחת היא - להביע הכרת הטוב באופן אישי".  רק כאשר חזר הרב דסלר בשלישית על דבריו, נכנע הרב סילבר לדברים, תוך שהוא מחייך ואומר "כעת מבין אני עד כמה חשובה הכרת הטוב".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"א תשרי ה'תשע"ו

"העיד רבי יהודה שהיו מורישים את לולביהם לבניהם" (סוכה לא). לולב רומז ללב טוב, 'לו- לב'. הצדיקים מורישים את ליבם הטוב לבניהם. (רבי חיים מקוסוב)

"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" (מסכת עדויות).

     מפורסמת המימרא של המאגלינצער [נכדו של המגיד מקאזניץ] שאמר שכמו שהאדם שזכה בפיס הגדול ביותר בפולין אינו יכול לישון אח"כ, כך לא שייך לישון בליל הסדר אחרי שהתעשרנו כ"כ.

     מפרש רש"י: "לי – לשמי". לא רק נותן הצדקה צריך לתת את הצדקה לשמה, אלא גם מקבל הצדקה צריך לקבלה לשם שמים, שכן על-ידי קבלת הצדקה הוא מזכה את הנותן במצווה. (רבי זושא מאניפולי)

תשובה בחולות  (שיחות השבוע, גליון 1699, (מפי בעל המעשה)

     מלחמת יום הכיפורים, שפרצה בעיצומו של היום הקדוש בשנת תשל"ד, הפתיעה את העם בישראל. חיילי המילואים הוזעקו מתוך בתי הכנסת, טליתותיהם על כתפיהם, היישר למערכה הקשה. אריה-דב שוורץ היה מוכן למלחמה. כמפקד צוות חילוץ במילואים היה בידו צו התייצבות לי"א בתשרי, יום למחרת הצום. הציוד הצבאי שלו כבר היה ארוז ומוכן, וכשפרצה המלחמה יצא מיד לדרך.

     אריה נולד ברומניה, בעיר קלויזנבורג שבחבל טרנסילווניה. אביו שימש קצין בכיר בצבא ההונגרי, ולחם במלחמת העולם הראשונה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ביקשה משפחת שוורץ לעלות לארץ ישראל, אולם השלטונות הסובייטיים מנעו זאת ממנה. כשעלו בני המשפחה סוף-סוף לארץ נדמה היה להם כי באו אל המנוחה ואל הנחלה. המשפחה לא הייתה דתית, אולם כשאריה התקרב לגיל המצוות נשלח להתכונן לאירוע הגדול אצל המחנך הרב נפתלי רוט מירושלים. הרב רוט הבין לנפש הנער, השיב לו בנחת על שאלותיו הרבות ולימדוֹ את עקרונות היהדות. כשגדל התגייס לצה"ל ולא אחת שם את נפשו בכפו כדי לחלץ פצועים משדות קרב. גם עתה ידע כי תפקידו יהיה מורכב והרה סכנות.

     אזעקות עולות ויורדות פילחו את האוויר. בעוד זמן קצר יידרש אריה להיכנס לזירת קרבות כדי לחלץ משם לוחמים. יהיה זה צוות טנק שנקלע לשדה מוקשים קטלני, או טייס שמטוסו הופל והוא מוקף חוליות אויב המנסות ללוכדו. משימתו הראשונה הייתה ברמת הגולן. כוחות צה"ל, שהיו בעמדה מספרית נחותה, נלחמו בחירוף נפש. "יש טנק שמנועו חדל מלפעול", תדרכו אותו. הטנק היה מוקף יחידות קומנדו ושריון סורי שארבו בדיוק לטרף מעין זה.

     באותם רגעים הרגיש אריה כי אינו בודד. הוא יצא לדרך בטנק מיושן ובלי תחמושת, בניסיון לאתר את צוות הטנק הבודד בשטח. בחסדי שמים צלחה משימתו. הוא חבר אל הכוח, ואף השיב את המנוע לפעילות. אלא שאז התרחש דבר מחריד. בדיוק כאשר פנה מפקד הטנק לחזור לעמדתו בטנק – פגע קליע בראשו, והוא נהרג במקום. אריה פרץ בבכי שכמותו לא חווה מימיו. כעבור רגע התעשת. הוא הסב את ראשו כדי לאתר את מקור הירי, ואז הבחין לתדהמתו בטנק סורי ניצב על גבעה מולו. במו עיניו ראה את המפקד הסורי אוחז במקלע. כמו מתוך חלום הביט אריה בצריח הטנק הסורי נע באיטיות לעברו, ולוע התותח מכוּון ישירות אליו. הרגעים האלה נדמו בעיניו לנצח. אריה והמפקד הסורי הביטו איש בעיני אויבו. חייו של אריה עברו לפניו כמו בסרט. הוא הבין כי אלה רגעי חייו האחרונים. במחשבותיו כבר נפרד מקרובי משפחתו, והתכונן לגרוע מכול. ופתאום נשמע רעם מנוע. הטנק הסורי החל לסגת לאחור. מול עיניו הקרועות מתדהמה נעלם הטנק כלעומת שבא. התקרית המוזרה מילאה את ראשו של אריה מחשבות. מדוע ניצלתי, שאל את עצמו, למה נשארתי לחיות?

     את התשובה קיבל בתוך ימים מספר, כאשר נצטווה לרדת עם צוותו לחזית הדרום. הצטרף אליהם עוד איש מילואים כבן ארבעים, שבמשך כל הנסיעה הארוכה שמר על שקט ולא משך תשומת לב רבה. פתאום, באמצע הדרך השוממת בסיני, הבחינו החיילים בסוכה ניצבת על אם הדרך. הם עצרו, ומתוך הסוכה יצא יהודי עטור זקן והזמין אותם לברך על הלולב ולשבת בסוכה. החיילים שמחו מאוד על ההזדמנות הנדירה שנפלה בחלקם. רק הטרמפיסט השתקן סירב. אריה פנה אליו: "חבר, קח סידור וטול לולב". החייל משך בכתפיו ולא הסכים בשום אופן להיענות להפצרות. "יודע מה?", אמר לו אריה, "עשה זאת בשבילי, הרי אני ה'טרמפ' שלך!".

     לבקשה הזאת התקשה החייל לסרב, והתרצה לברך על הלולב. אלא שכאן אירע דבר בלתי-צפוי. אך נטל לידיו את הסידור, עוד בטרם השמיע הגה, החל החייל לרעוד ופרץ בבכי נטול מעצורים. זעקות קטועות נשמעו מפיו, ואז התמוטט תחתיו מתעלף. החיילים מיהרו להשיב את רוחו של האיש. רק בעבור כמה דקות התאושש מעט והחל לספר: "הייתי ילד קטן בזמן השואה. חוויתי את הגרוע מכול. ראיתי את כל יקיריי נרצחים לנגד עיניי. אולם דווקא אני 'נבחרתי' בידי המרצחים לחיות. באותה עת לא הבנתי מדוע נותרתי בחיים. איזה טעם יש לחיי אם כל משפחתי אבדה? חשתי כעס רב על בורא העולם והחלטתי לנתק עמו כל קשר". החייל פרץ בבכי מחודש, ואז המשיך ואמר: "כעת זו הייתה הפעם הראשונה מאז אותה החלטה, לפני שלושים וחמש שנים, שפניתי לדבר אל הבורא!".

     החייל סיים את דבריו, והותיר את החיילים נרגשים ונסערים. אריה עצמו היה נפעם. פתאום הבין שקיבל תשובה לשאלתו מדוע ניצל מירי הטנק הסורי. הוא קיבל את חייו במתנה כדי שיהודי זה יחדש את הקשר האבוד עם בוראו!

 חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/