‏הצגת רשומות עם תוויות חתן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חתן. הצג את כל הרשומות

יום שני, 29 בינואר 2018

אמרי שפר י"ד שבט ה'תשע"ח



''ד' ילחם לכם ואתם תחרישון" (יד, יד( בסימן שאלה, אתם רוצים שד' ילחם לכם ואתם שותקים, אלא תתפללו גם אתם אליו. )מהרי"ל דיסקין(

   הרבי חיים-שמחה ויטלס זצ"ל היה אומר בחיוך שזה מה שנאמר במשנה "על שלושה דברים העולם עומד – על הדין ועל האמת ועל השלום":יש שלושה דברים שגורמים שה 'עולם', הקהל, יהיה 'עומד' וממתין: – על הדין כאשר שואלים את הרב שאלה והוא צריך לעיין בספרים; – על האמת כאשר הרב משתהה עד שהוא מגיע ל 'אמת' שבסוף קריאת-שמע; – ועל השלום כשהרב מתמהמה לסיים שמונה-עשרה ולומר 'עושה שלום'...

    ''התייצבו וראו את ישועת ה'" [יד, יג]. אפשר לרמוז 'התייצבו' גימטריא 'חתן כלה', לרמוז מה שאמרו חז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף (רבנו החיד"א)

    כשאתה יודע להסתכל על החיים בצורה הנכונה, כשאתה מפסיק להיות תלוי בנסיבות חיצוניות, כשאתה לומד להעריך את המתנות הנפלאות שיש לך באמת, את , את מי שאתה, את העולם הנפלא שאתה חי בו את החיים שיש לך אתה הופך לאדם מאושר באמת.

''וְעָשיתָ עִּמָדִּי חֶסֶד וֶאֱמֶת..." )מה, ה(  II

    השיח הציבורי בעניין הקיום של החיים - שאחרי החיים, תופס את כלל שכבות הציבור, ולאורך השנים תמיד היו ויהיו כאלה, שייתהו ופעמים גם לא יאמינו, שיש חיים אחרי החיים. אך אחד מהדברים שחייב כל יהודי להאמין בו הוא, שיש חיים אחרי החיים וחייב להאמין בתחיית המתים. למעשה כשאדם הולך לבית עולמו, הוא מתחיל את החיים האמיתיים - חיי הנצח.
    כעת קוראים יקרים מובא לפניכם סיפור מדהים שאירע בדור שלנו, שייתן לנו פרספקטיבה נכונה בנושא זה. שלום רפפורט, תושב נתניה, ומנהל הפצה בעיתון 'ידיעות אחרונות', לא חלם מימיו שיתקרב אי פעם ליהדות. לאחר ביקור חטוף בעולם העליון - זה שלא האמין כלל כי הוא קיים, ולאחר המשפט שעמד בפניו וההזדמנות שקיבל להמשיך את חייו בעולם הזה ולתקן את מעשיו - כל חייו, שהסנגור שהגן עליו בפני בית דין של מעלה הינו לא אחר מאשר החייל שהציל במלחמת שלום הגליל לפני כ-28 שנים - כל אלו עוררו בו את הניצוץ היהודי החבוי.
    במלחמת שלום הגליל, היה שלום רפפורט בכוח שריון שנפגע מפגז סורי. הטנק של שמעון בן ציון, החל לעלות בלהבות והוא איבד את הכרתו. שלום שלף אותו מתוך הטנק בכוחות אדירים, והצליח להביא אותו לנגמ"ש הפינוי. הוא הציל את חייו. במשך 28 שנה, דרכיהם נפרדו. שמעון בן ציון חזר לישיבה, שבה כיהן כמגיד שעור, ולאחר מכן כמשגיח. בהמשך, כיהן בישיבה התיכונית של קריית ארבע, וכיום הוא משמש מגיד שיעור במכון מאיר. שלום חזר למושבו ולעבודתו, ושימש כאחד ממנהלי ההפצה של 'ידיעות אחרונות', כשהוא ממשיך את חייו בעולמו החילוני. בין השניים לא נוצר עוד כל קשר, ולכאורה גם לא היה אמור להיווצר ביניהם קשר, עד שמאורע דרמטי הפגיש אותם שוב. פגישתם הבאה הייתה לא פחות ולא יותר מאשר בבית דין של מעלה - בעולם העליון.
    בטבת תש"ע באמצע ישיבת עבודה, התמוטט שלום בעקבות התקף לב קשה. כשבמשך 10 דקות, שכב ללא דופק עד שצוות אמבולנס ביצע בו החייאה והבהיל אותו לבית החולים איכילוב - שם בוצעה בו החייאה נוספת. הרופא אמר למשפחתו שהוזעקה למקום: "הסיכוי שלו לשרוד את הלילה שואף לאפס, הוא לא זקוק למזל, אלא לנס של ממש . גם אם יחזור - הוא יהיה שבר כלי"... "אשתי נכנסה למקום שבו שכבתי" - מספר שלום. היא אמרה לי: "אם טוב לך שם בעולם הבא, אני משחררת אותך, אל תתאמץ לחזור "... באותו זמן עבר שלום תהליך מדהים בעולם האמת. "אני זוכר עד היום ברהיטות", הוא מספר, "עברתי בתוך מסדרון שהיה מואר באור לבן. ראיתי אנשים שכבר נפטרו ש)כאילו ( באו לקבל את פני. אמי ע"ה, חיילים שהיו אתי בצבא ונהרגו, דמויות שונות שאת חלקן הכרתי ואת חלקן לא. הגעתי לחדר שעל פי זיכרוני שהו בו כשני מנייני אנשים. התברר לי שאני נמצא בבית הדין. אמרו לי לשבת, והציגו בפני את האיש שאמור לסנגר עלי. לא אמרו לי את שמו. הפנים היו לי מוכרות מאוד. אלו היו פנים מבוגרות של מישהו שהכרתי, בעת שהיה צעיר יותר. המשפט החל. נאמרו בו דברים שעשיתי בעולם. דברים טובים ודברים רעים. אב בית הדין פנה לסנגור באלה המילים: 'שמעון, זכותך לדבר'. ואז - שמעתי נאום הגנה לוהט עלי. על מעשיי הטובים, על זכותי לחיות ולהתקיים , ועל הדברים שעומדים לזכותי בעולם הזה . לאחר הנאום החם של הסנגור, התכנס בית הדין לדון בגורלי. לאחר פרק זמן שקשה לי לאומדו, אמר אב בית הדין פחות או יותר כך: 'החיים במקום שאליו הגעת, הם הטובים ביותר שיש. אבל, עומדים לזכותך מעשים שבגינם אנחנו חושבים שמגיעה לך הזדמנות לחיות. אבל אנחנו משאירים בידיך את זכות הבחירה. אנחנו מבטיחים לך, שאם תחזור לעולם שבו חיית, ניתן לך שנות דור של חיים בבריאות מלאה. לא תהיה חולה בשום דבר, כולל בלב. ההמלצה שלנו היא: הישאר עמנו'. עניתי לבית הדין: 'ובכל זאת, אני רוצה לבצע את התיקון שאני צריך לבצע בעולמי, אני רוצה לחזור'. נפרדנו, ו... התעוררתי..
שלום חזר הביתה לאחר ניתוח שעבר, והשתקם במהירות. אחרי שהחלים, הוא התפנה לחפש מיהו הסנגור השמימי המופלא שהגן עליו. הפנים היו כל כך מוכרות לו... הוא ידע שקוראים לו שמעון, אבל לא זכר מיהו. באחת משיחות העומק שקיים עם אשתו, היא אמרה לו לפתע - 'אתה זוכר חייל בשם שמעון שהצלת את חייו בקרב? יכול להיות שזה הוא'! בבת אחת הבריק לו הברק! כן, אלו הם תווי הפנים שראה.
    באחד הימים צלצל חברו הטוב יוסי, שהסיפור של שלום מאוד הסעיר אותו, והוא יצר קשר עם מקובל מסוים, והוא העביר את המסר הבא: 'שלום חייב להיפגש עם שמעון בן ציון מקריית ארבע'. שלום מצא את הטלפון של הרב שמעון בן ציון, צלצל, וביקש להיפגש עמו בדחיפות. הרב שמעון בן ציון, התרגש מאוד לשמוע את קולו של האיש שהציל את חייו, לאחר 28 שנים שבהן לא התראו. הסיפור הטיל עליו אחריות כבדה. הוא אמר לשלום: 'לא זכור לי שהייתי אי פעם בבית דין של מעלה. אני מבטיח לך שבאותו לילה ישנתי טוב מאוד. אבל יתכן שהמעשה הטוב שעשית לפני 28 שנה התלבש בדמותי וסינגר עליך. אין ספק שזה מרגש מאוד'. כאשר נפגשו השניים, שלום החל לרעוד בכל גופו. כאשר ראה בדיוק את תווי הפנים שראה בבית דין של מעלה, התחוור לו מעבר לכל ספק שיש חיים אחרי המוות, יש מי שמשגיח על העולם ורואה את כל מה שאתה עושה. לא היה לו כל ספק - זה היה סנגורו. השניים החלו להיפגש בקביעות ללימוד משותף, וכפי שנאמר לו בבית דין של מעלה, שלום ממשיך את חייו בבריאות שלמה עם אמונה חדשה וחזקה. והחל אט-אט להתקרב ליהדות, וכיום הוא שומר תורה ומצוות.


החוויה היהודית





יום שבת, 7 במאי 2016

אמרי שפר ל' ניסן ה'תשע"ו



אמר פעם אחד האדמו"רים: אם אני זה אני כי אתה זה אתה , ואתה זה אתה כי אני זה אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני זה אני, ואתה זה אתה, אז אתה זה אתה ואני זה אני.

הרה"ק רבי שלמה אל עמי אומר: הזוכר מומי בני אדם, הוא עצמו בעל המומים. והרואה מומי עצמו, לא יראה מומי זולתו.

    הרה"ק רבי שלמה אלעמי אומר: מי שהוא אצל עצמו חכם - אצל בני אדם הוא סכל.

     הרה"ק רבי שלמה מבויאן אומר: הדור האחרון כלול מכל הדורות הקודמים, לכן הוא משיג חוכמה יותר מכולם.

כאב הזולת (פניני עין חמד, גיליון 583)
ְ     להלן סיפור המעובד מתוך 'איש לרעהו', ויש בו כדי ללמדנו כי כאשר כואב האחר את צער הזולת - ימצא הוא את הדרך לעזור לו , וכן עד כמה צריך להיזהר מלשון הרע,  מקנאה ומתחרות.
     ומעשה שהיה - כך היה:  בית הכנסת 'היכל מאיר', תל אביב. ליל שבת - אי שם לפני עשרות בשנים קריאות 'מזל טוב!' התערבבו באיחולי ' גוט שבת!' , לאחר שאחד המתפללים סיפר על בתו שהתארסה אתמול בלילה - ליל שישי. " עם מי? ", הוא נשאל, והוא עונה: "עם פלוני, בחור טוב! -" 'אוהו!' הגיב אחד המתפללים ועיניו יורקות אש " : אני לא מבין אותך. איך העזת לארס את בתך עם בחור כזה , שבקושי מתפלל? " הלה המשיך את דברי הארס באומרו: "הרי בשעתו ביררתי עליו. הוא לא אוחז לא בלימוד תורה ולא בתפילה. וזה מעבר למידותיו המושחתות, תחקור את זה... תברר! עשית שטות - אבל אולי אפשר עדיין לתקן! ". בדיוק כך הלה אמר. בלי טיפת אנושיות ובחוסר טקט משווע עמד האיש והשמיץ את החתן באוזני חמיו לעתיד. כאשר סיים האיש את ה'מי שברך', הגיב החותן התמים שהוא פשוט לא היה מעודכן. "עבדו עליי, נפלתי בפח", אמר הלה בקול . אך מיד התעשת והכריז: "אל תדאגו אני אתפטר מהבחור הזה במהירות ואבטל את האירוסין! " כוחו של לשון הרע.  רחמנא לצלן.
   אברך צעיר בשם ר ' בן ציון פלמן ניצב בירכתי בית הכנסת,  ושיניו דא לדא נקשן. הוא הגיע לשבות בצל אביו הגאון רבי שמואל פלמן - רב בית הכנסת ולא חלם להיקלע לסיטואציה כה אכזרית ומביכה. מה שבעיקר כאב לו זו הידיעה הברורה, שמדובר בהשמצה זולה, תוצאה של קנאה. הוא הכיר אישית את הבחור מישיבת פוניבז' וידע , שכל מה שנאמר על הבחור בשקר יסודו.  אך מה הוא יכול לעשות? כיצד הוא יכול לפעול? הלוא ברור , שאם ייגש לאבי הכלה ויאמר לו שזה לא נכון , הוא לא יאמין לו. ההשמצה כבר התקבעה בליבו , והוא כבר החליט לפעול... ַ הוא לא יתעלם מצרתו ומהביזיונות שצפויים לזולת. זו בעיה אישית שלו - והוא לא יירדם , עד שימצא פתרון! רק לפנות בוקר הצליח לנמנם מעט. עודו סהרורי צעד ביום ראשון לספסל לימודיו. בדרך ניגש אליו יהודי ומתעניין: "מה שלומך? הכול בסדר?" . היה זה הגאון רבי דוד פרנקל , שהבחין בפניו הנפולות וביגון האופף של מיודענו . זו הרי לא צרה פרטית שלו - אבל הוא לוקח את זה ללב כבעיה אישית! בסוף הוא מחליט לפעול באופן הבא: הוא נכנס לראש הישיבה, מרן הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל ומספר לו את מה שהתרחש. "צריך להציל את הבחור הזה!" הוא מסיים.  הרב שך מציין , שהוא לא מכיר את הבחור ולא יודע מה נכון ומה לא, ומתעניין בדרך לסייע לו. הרב פלמן מדגיש , שהוא מכיר היטב את הבחור וניתן לסמוך עליו בנוגע לכל אינפורמציה.! הוא מציע לנסוע לבית הורי הכלה, ולדבר על ליבם... הרב שך מתלהב מהרעיון: יוצאים עכשיו! (למרות שבאותו הזמן הם היו באמצע סדר אל"ף!!) הוא מבקש להזמין מונית , אך הרב שך מודיע 'נוסעים באוטובוס!' במשך כל הדרך הרב שך מתחקר אותו שוב ושוב אודות טיבו המדויק של הבחור, והוא מספק את כל המידע.  סוף כל סוף מגיעים לתל אביב. צועדים לבית הכלה. נוקשים בדלת ופוגשים פנים מופתעות. ראש הישיבה בכבודו ובעצמו הגיע לבקר אותם ! הרב שך פותח: "הייתי כאן בתל אביב לצורך עניין מסוים , וכשעברנו כאן, אמר לי האברך הזה, שהבת שלכם התארסה עם בחור פלוני שהוא בחור חשוב ובעל מידות ויגע ועמל בתורה ". אמרתי לעצמי: "אני לא יכול לעבור כאן , בלי שאעלה אליכם לאחל לכם 'מזל-טוב ' ולספר לכם על הזכייה הגדולה , שנפלה בחלקכם! ." הוא המשיך ושיבח את הבחור בשבחים נפלאים, וסיים: "אשריכם שזכיתם לכזה בחור - משהו! משהו! בחור מיוחד מאד במידות ויראת שמים! ." כמובן שלאחר דברים אלו, השידוך חזר למסלולו. הם הקימו דורות ישרים , ועד עצם היום הזה לא חולם אף אחד מהם , שהכול בזכותו של אברך צעיר , שהכאב של הזולת היה עבורו כאב אישי!
חוויית השבוע שלי