הנה אנו עומדים לפני סיום חומש בראשית, ובפרשתנו, פרשת "ויחי", מגיעים גם חייו של יעקב
לסיום.
בטרם פטירתו קורא יעקב לכל בניו ומברכם ובנוסף לכך מבקש יעקב מיוסף
בקשה חשובה מאוד עבורו:
"...ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים".
רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר בשלושה טעמים למה היה חשוב הדבר
ליעקב: א. סופו של עפר מצרים להיות כינים. ב. אין מתים שבחוץ לארץ זוכים לתחיית
המתים אלא אחרי גלגול מחילות לארץ ישראל. ג. שלא יעשוהו מצרים עבודה זרה.
הכלי יקר מסביר ששלושת הטעמים של רש"י כרוכים זה בזה. יעקב לא
חשש באמת שישלטו בו כינים כי אין רימה שולטת בגוף צדיקים אולם הוא חשש כי זו תהיה
סיבה שמצרים יעשו אותו עבודה זרה כשיראו שדווקא אצלו אין כינים.
הצורך להעלותו לארץ ישראל נובע מחשש גלגול מחילות.
סיבה הגיונית לרצון יעקב להיקבר דווקא בארץ ישראל מביא הרש"ר
הירש. הנימוק מבוסס על התנאים בהם חיו בני דורו.
יעקב חי במצרים שבע עשרה שנה והוא הכיר היטב את תוצאותיה של העבדות: "ויאחזו בה", וזה היה מצבם הנפשי והרוחני
של בניו ונכדיו. הם החלו להמיר את הירדן בנילוס ולראות במצרים את ארצם ומולדתם.
זו הייתה הסיבה היסודית שהפציר בהם שלא יקברוהו במצרים.
היה חשוב לו להראות להם שאין הוא מכיר במצרים כמקום מגורים קבוע לבני
ישראל ולכן אינו רוצה להיקבר בה.
עליהם מוטלת החובה להעלותו לקבורה בישראל ולא לחיות במצרים. זוהי
צוואתו ודרך חינוכו לחיבור בניו לארץ ישראל.
שבת שלום ומבורך!
תודות: לצחי מיכאלי
החוויה
היהודית
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק
שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
