אמרי שפר כ"ט כסלו ה'תשע"ז

 הגאון רבי בן ציון אבא שאול - הנשים צריכות להחליף בגדיהן בחנוכה ולא יישארו בבגדי חול, ואם יש להם תכשיטי זהב יענדו אותם באלו הימים. לפי שבימים אלו יש יתרון ומעלה לנשים כמובא ב"כתר מלכות", ויש להורות על יתרון ימים אלו בבחינתם. ("נר ציון" ג' י"ב) 

    הפצת אור התורה - נרות חנוכה מלמדים על הפצת התורה, אמר הרבי מליובאוויטש, ובשלושה שלבים מדובר: "מצוותן משתשקע החמה" אין להתרשם או להיבהל מהחושך השורר בעולם כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. "מצווה להניחן על פתח ביתו מבחוץ" שיש להאיר גם ברחוב את אור היהדות. "ומוסיף והולך" שכל יום מתרבים הנרות כי בהפצת תורה צריך תמיד להוסיף בתמידיות.

     ידוע מהבעש"ט הק' זי"ע, שעיקר הכפרה להאדם הוא אם יסבול ביזיונות, ואיתא בגמרא על הלבנת פנים (מס' בבא מציעא דף נ"ח ע"ב), דהיינו אזיל סומקא ואתי חיוורא, שאדמימות הדם מסתלק מפני האדם, ובמקומם מתלבן פניו, ומיתאמרא משמיה דהמגיד הק' ממעזריטש זי"ע, שלפיכך אומרים (בעת הברית מילה): בדמייך חיי, לרמז שבזכות הדם – שנכנס בפנים, ונסתלק מפניו, חיי – יזכה לאריכות ימים ושנים, וכפילות הלשון "בדמייך חיי, בדמייך חיי" – היינו, שהזכות לאריכות ימים יעמוד לו ולזרעו אחריו, שהוא וזרעו לדורות הבאים יזכו לאריכות ימים ושנים טובות אכי"ר.

     משחק הסביבון - מתמה בעל ה"דמשק אליעזר" מפני מה עושים לפרסום הנס את משחק הסביבון עליו כתובים בראשי תיבות נס גדול היה פה/שם, האם לא היה עדיף לתלות שלטים בחוץ לפרסום הנס מאשר לכתוב זאת על סביבון קטן? והסביר בטוב טעם שעדיף סביבון קטן שזז ופועל מאשר שלט גדול העומד קפוא ולא זז.  ובא לרמוז שגם בפעולה קטנה שעושה היהודי זוכה שיעשה לו הקב"ה ניסים.

דמי חנוכה (מעובד מתוך הספר 'סניגורן של ישראל' )

     אפרים-פישל ישב במשרדו בפנים נפולות. זה החודש השלישי ברציפות בהם סכום המכירות היה חלש ביותר. מפעל העורות שבבעלותו, שסיפק תוצרת איכותית לתושבי העיירה רוסלביצ'י שבאוקראינה ולסביבותיה, נעשה גירעוני , בלי סיבה נראית לעין. הלקוחות החלו להדיר את רגליהם מהמפעל. - אט אט התבררה הסיבה. ולאדק, שכנו צר העין, שתמיד קינא בהצלחתו וניסה להצר את צעדיו, פתח מפעל מתחרה בקצה השני של העיירה, וכדי לפגוע בפרנסתו של היהודי, הוריד את מחיר העורות לרמה שאי-אפשר להתחרות בה, והוא נוטל ממנו את לקוחותיו ואכן, נראה היה שדרך רשעים צלחה. הקונים הנאמנים של אפרים-פישל התפתו למחירים הזולים שהציע ולאדק, ועברו לקנות ממנו את העורות.

     אפרים-פישל התהלך במפעלו חסר מעש. אין הזמנות, אין ייצור, אין פרנסה.  הזמן חלף. אולם מיודענו שם את מבטחו בקב"ה, והקדיש את השעות שהתפנו לו ללימוד התורה הקדושה. בינתיים הגיע החורף. סערת שלגים עזה השתוללה בחוצות, וזו הבריחה את התושבים אל בתיהם המחוממים. גם הדרכים התרוקנו מנוסעים. המפעל של אפרים-פישל שבת לגמרי, ומצבו הכלכלי הידרדר עד כדי עוני.  

     קרבו ובאו ימי החנוכה. חסידיו הנאמנים של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב לא היו מוכנים 'להיכנע ' למזג האוויר ולוותר על השהייה במחיצת הצדיק בימי החנוכה. אלו היו האמיצים שנראו בדרכים המושלגות, בדרכם אל הרבי. גם אפרים- פישל דבק במסורת הנסיעה השנתית אל הרבי לקראת הנר הראשון של חנוכה, ובלב נרגש יצא לברדיצ'ב.

     הדלקת הנר הראשון נסתיימה. קהל החסידים היה שרוי בהתרוממות רוח מאווירת הקדושה העילאית שאפפה את הצדיק. רבי לוי-יצחק נכנס לחדרו, ועד מהרה התייצב בפתחו תור ארוך של מבקשי ברכה ועצה. אפרים-פישל החליט גם הוא לבקש את ברכת הרבי.  בדחילו ורחימו התייצב אל מול הקודש. בטרם פצה את פיו פנה אליו סנֵגורם של ישראל בשאלה: "מה שלומך, אפרים- פישל? ומה מצב הפרנסה?". אפרים-פישל פרץ בבכי.  לאחר שנרגע, שטח לפני הרבי את הנעשֶה, איך הפך מאדם אמיד לעני ואביון בעקבות התנכלותו של הגוי אליו.  רבי לוי-יצחק שקע בשתיקה למשך דקות ספורות, כשעיניו עצומות. לפתע כמו התנער ופנה אל אפרים-פישל ואמר: "סור נא לבית המדרש. בעוד זמן קצר אפנה לעריכת השולחן.  לאחר הסעודה היכנס אליי שנית" . תמה ומשתומם יצא אפרים-פישל מחדרו של הרבי. מה צפוי הרבי לעשות בעת הסעודה? הרהר במתח. אלא שהסעודה התנהלה כדרכה, בלי שום רמז או סימן מצד הרבי לעניין המעסיק את אפרים-פישל. כשנסתיימה הסעודה , והרבי שב לחדרו, נכנס אפרים-פישל אחריו. " אתן לך דמי חנוכה", אמר הצדיק. הוא נטל את קולמוסו ורשם כמה מילים על פתק קטן, קיפל אותו ונתנו בידו של אפרים-פישל. " מחר, בצאתך מהעיר, פתח את הפתק וקרא את תוכנו. אך עליך להיזהר שהפתק לא יאבד לך, שכן אם חלילה יאבד – תישא אתה בתוצאות".  בטרם יצא מן החדר שב הרבי על אזהרתו. אפרים-פישל הנהן בהבנה, אף שבתוך-תוכו לא הבין כלל את פשר הדברים.

     השעות הקרובות עברו עליו בדריכות רבה. הוא לא עלה על יצועו, אלא הגה בתורה , כשהפתק טמון בכף ידו. בבוקר מיהר להתפלל ולחפש עגלון שיסיע אותו אל מחוץ לעיר. סוף-סוף התיישב בעגלה, ומרגע לרגע גאתה ההתרגשות שבלבו. עוד מעט יֵצא מן העיר , ואז יפתח את הפתק... סערת הקור העזה האטה מאוד את צעידת הסוסים, שנאבקו בקושי בשלג הגבוה וברוח שצלפה על פניהם. כשיצאו סוף-סוף מן העיר, ניגש אפרים-פישל לקיום מצוות הרבי. הוא פתח את הפתק המקופל, ובדיוק כשניסה ליישר אותו אל מול עיניו – נתקלו גלגלי העגלה במהמורה, והיא נחבטה והיטלטלה אנה ואנה. הפתק נשמט מידו של אפרים-פישל, והחל להתעופף אל המרחבים המושלגים. "עצור!", הזדעק אפרים פישל בקול לא-לו. העגלון בלם במהירות, ואפרים-פישל זינק מן העגלה אחוז תזזית והחל לרדוף אחרי הפתק. זה הוסיף להתעופף ברוח העזה ולחמוק מידיו. עד מהרה מצא עצמו החסיד במרדף אחרי הפתק הסורר , שנישא על כנפי הרוח. הוא רץ בנשימות טרופות,  מבוסס בשלג, וכאשר חש שעוד מעט יאזלו כוחותיו, נחת הפתק על הקרקע. אפרים-פישל זינק עליו ואחז בו בחוזקה. " –

     לוי יצחק בן שרה-סאשע –" זה מה שנכתב בפתק... שוב ושוב קרא אפרים-פישל את הכתוב, ואכזבה מרה מילאה את ליבו. "זה הסוד? " חשב בליבו. "זה הפתק שאמור להציל אותי מהעוני והמחסור? ". בקושי אסף את כוחותיו כדי לקום מרבצו ולעמוד על רגליו, כשלפתע נתקלו רגליו בחפץ קשה , והוא כמעט נפל. הביט לעבר המכשול, וגילה , כי לפניו קצה של תיבה הטמונה בקרקע.  בתוך רגעים מספר הייתה התיבה בידיו. כשפתח אותה נרתע בתדהמה – התיבה הייתה מלאה מטבעות זהב נוצצים.  באותו רגע הדהדו במוחו דברי הרבי: "אתן לך דמי חנוכה". 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ל' שבט ה'תשע"ו

 אדם שמישהו יקר וחשוב לו מוכן לעשות עבורו הכל, אין גבולות.,  הוא לא מחפש תירוצים.

   

    . דמיון חשוב יותר מידע.  ידע הוא מוגבל . דמיון - אינסופי.

   .  הדבר הראשון שלמדתי זה לסלוח לעצמי.

     הרה"ק רבי אברהם יהושע השל מאפטא אומר: אדם צריך להיות ככלי, עם בית קיבול, המקבל ברצון כל מה שבעליו יוצק בו, בין יין בין חומץ.

ביזיונות בהזמנה (על-פי 'הנודע ביהודה ומשנתו')

     הבשורה על השידוך הטרי עברה מפה לאוזן: "ענבי הגפן בענבי הגפן! זכה רבי יחזקאל לנדא, ה'נודע ביהודה', בחתן משכמו ומעלה; וזכה החתן, הלוא הוא רבי יוסף לנדסברג, להיות חתנו של אחד מגאוני הדור".

     בחלוף השנים נתמנה רבי יוסף, חתנו של ה'נודע ביהודה', לרבה של קהילת פוזנה המעטירה. נראה היה שהכול זורם על מי מנוחות, אלא שלפתע החלו להתרוצץ שמועות לא נעימות. בתחילה הן עברו מפה לאוזן, וכעבור זמן נעשה הדבר שיחת הכול ועורר אי-נחת רבה בקהילה. התברר כי הרבנית, רעייתו של המרא דאתרא, בתו של ה'נודע ביהודה', אינה מכבדת את בעלה הרב. ליתר דיוק, היא הנחילה לו ביזיונות של ממש. תושבים שבאו לביתו סיפרו כי בנוכחותם שפכה על ראש בעלה קיתונות של בוז, כינתה אותו בכינויי גנאי, הכפישה את דמותו, והציגה אותו כעם הארץ וקל דעת. במצבים כאלה עשה רבי יוסף את עצמו כמי שאינו שומע. הוא לא השיב לרעייתו דבר, אלא הבליג בדומייה והניח לה להטיח בו את ביקורתה החריפה.

     אם בתחילה חשו בני הקהילה אי-נעימות, הרי שזו הפכה ברבות הזמן למועקה של ממש. עם כל הכבוד לרבנית, כיצד אפשר להניח לה לבזות את הרב באין מפריע? אלא שרבי יוסף עצמו מנע מהם למחות על כבודו. בדרכו המתונה הבהיר כי אל לו לאיש להתערב ב'שלום הבית' שלו. שתקו אפוא בני הקהילה, ונאלצו לספוג בצער את עלבונות רבם. התמיהה על התנהגותה של האישה גברה לנוכח הכבוד הרב שהנחיל ה'נודע ביהודה' לחתנו. יחס זה בא לידי ביטוי גם בכתובים. באחת מאיגרותיו של ה'נודע ביהודה' אל חתנו הוא מתבטא כלפיו: "דע, חתני אהובי, בעת שכתבתי לך התשובה, ידי וכל גופי מרתת ממתנייתא דילך, כי ידעתי כי כל סתום לא עממוך, וכביר תמצא ידך בחורין ובסדקין לבדוק אחר סברתי, אם יש לה פירכא בדברי הראשונים, כי כל דבריהם לפניך כשולחן ערוך, ומצורף לזה בינתך הרחבה כבן עזאי בשוקי דטבריא". הוא אף הרעיף עליו תשבחות נלבבות: "כבודי ומרים ראשי, כל הנחת שלי לעת זקנתי, בתורה ובמעשים הוא יחיד בדורו, בכל מקום הלכה כמותו". נראה היה כי ה'נודע ביהודה' ובתו אינם מכירים אותו אדם...

     במרוצת הזמן השלימו בני העיר עם הזלזול של הרבנית ברבם הנערץ, ונראה היה כי התופעה נהפכה לשגרה. איש כבר לא הרים גבה כאשר קִנטוריה של הרבנית הוטחו בפני הרב, בנוכחות בני עדתו. בחודש אדר תקס"א הִכתה הבשורה המרה את תושבי העיר. "נפלה עטרת ראשנו", ביכו הכרוזים, "אוי לה לספינה שאבד קברניטה". רבי יוסף לנדסברג השיב את נשמתו לבוראו. בני הקהילה האבלים הלכו אחר מיטתו, מזילים דמעות כמים. ליד קברו התאספו כל התושבים, לחלוק לו כבוד אחרון. פתאום ביקשה האלמנה לגשת אל חלקת הקבר הטרייה. המלווים מיהרו לפלס לה דרך. דממה עמדה בחלל האוויר. הכול היו דרוכים לראות מה יקרה.

     הרבנית פרצה בבכי חסר מעצורים. היא החלה לשאת דברי הספד בקול חנוק מדמעות. דבריה הִכו את כל המלווים בתדהמה. "הוי, רבי יוסף, רבי יוסף!", פתחה וקראה במר ליבה. "כעת מותר לי לגלות את סודך, שאותו נצרנו בליבנו במשך שנים רבות. הכול סבורים שרגשות בוז היו בליבי כלפיך; שתהום של איבה הייתה פעורה בינינו; שמתוך רשעות השפלתי אותך לעיני צאן מרעיתך. כעת אפשר לחשוף את האמת: אתה הוא שציווית עליי לנהוג כך. אתה שהורית לי לדבר בגנותך ולזלזל בך בכל עת. "וכי לא ידעתי את גדולתך העצומה בתורה וביראת שמים? ידעתי גם ידעתי; אלא שלא שיערתי את גודל ענוותנותך ואת מידת השפלות שאימצת לך. "לפני חתונתנו ביקשת להתנות עמי תנאי. 'אבקש ממךְ', אמרתָ, 'לבזות אותי בנוכחות רבים בכל הזדמנות'. הסברת כי הביזיונות שיהיו מנת חלקך ימנעו ממך ליפול במלכודת הגאווה. פחדת שמא יכניס בך היצר גבהות לב. כל ימיך התרחקת מן היהירות וראית בה אוייב שיש ללחום בו ללא הרף. לא הייתה לי כל ברירה אלא למלא את רצונך. "לא בלב קל עשיתי זאת. כל מילה שאמרתי פצעה את ליבי. פעמים אין-ספור הרגשתי שאינני מסוגלת עוד להשמיע דברים כאלה עליך, דברים שהם כמובן שקר גמור, אך חָזְקה עלי מצוותך. עשיתי ככל שציוויתני, כי זה היה רצונך. עתה נוח בשלום על משכבך, והיֵה מליץ יושר לכל בני עדתך".

     נרעשים ונסערים התפזרו בני הקהילה, ובליבם מתעצם החלל שנפער עם לכתו של גדול בישראל זה, שרק עתה עמדו על מדרגתו הנשגבה.

     

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ב אדר ה'תשע"ה

אם יפקיר עצמו עבור התורה ויסלק הנגיעות העצמיות, יוכל לראות את האמת. בהקשבה ניתן ללמוד איך לעזור בבעיה. כל בן זוג מכניס את הנישואין למשבר אם הוא: לא מכבד את בן הזוג, לא מסוגל להתפשר, לא מסוגל לדבר בפתיחות עם בן זוגו, מערכת הערכים שלו שונה מערכי בן זוגו. כל דבר גרוע עלול להפוך לגרוע יותר. כל דרך שאין בה מכשולים, לא מובילה לשום מקום ... כל הבזיונות כדאיים בשביל קצת כבוד. כל הדאגות אסורות הן – חוץ מהדאגה על שהוא דואג (רבי מרדכי מלכוביץ) כל הדברים שבעולם אפשר לחקותם, חוץ מן האמת. שכן אמת מעושה - שוב אינה אמת. (רבי מנחם מנדל מקוצק זצ''ל) הבחינה (ברכי נפשי( את הסיפור הבא סיפר אחד מראשי הישיבות בארץ ישראל, ולבד מהמסקנה המאלפת שיש בו על מסירותם של יהודים לאביהם שבשמים, ומומחשת כאן גם הידיעה הנ"ל, שניסיונות החיים מתרגשים על האדם כדי לבחון את דרגתו באמונה וביראת השם, ואם הוא עומד בניסיון ומתגבר על הקשיים לכבוד קונו - אחת דתו להפיק רווחים ולהשתכר מהתגברות זו. יהודי באחת מארצות אירופה, ביקש לרכוש לעצמו פרווה למעילו. הוא התכונן לשלם על כך מחיר יקר, כיאה למוצר שכזה, הידוע במחיריו הלא- זולים. מה גדלה הפתעתו כאשר הגיע אל המוכר הגוי, וזה הציע לו לרכוש פרווה במחיר מוזל מאוד שהגיע לכ-20% מהמחיר הקבוע בשוק. אם מחירה הרגיל של פרווה היה, למשל, 1,000 שקלים, היה מוכן הסוחר למוכרה ליהודי שלנו ב-200 שקלים בלבד. בתחילה לא האמין למשמע אוזניו, ושאל את הסוחר פעם שניhה ושלישית באיזה מחיר הוא מתכונן למכור לו את הפרווה, כשהסוחר אישר שוב ושוב את המחיר המוזל שנקב בתחילה, החליט היהודי לרכוש ממנו מספר רב של פרוות, ולמוכרן במחיר הרגיל, וכך יעלה בידו להרוויח מעסקה זו הון רב. וכך עשה, והצליח לצבור לעצמו סכום כסף גדול מאוד. לאחר שסיים את מכירת הפרוות, וירא כי טוב, החליט לנסות את מזלו בשנית. והנה גם הפעם היה מוכן הסוחר למכור לו את הפרוות במחיר המוזל. היהודי רכש כמות גדולה של פרוות, ומכרן, והצליח גם הפעם להתעשר בהון רב. כשהגיע בפעם השלישית, השתנו לפתע פניו של הסוחר, שהרים עליו את קולו ושאל: 'תגיד לי, כמה כסף שילמת על הפרוות שמכרתי לך' ? כשנקב במחיר המוזל, החל הסוחר לצעוק, ואף לאיים עליו, ותוך שהוא מנופף באצבעו השמיע איומים קשים נגד היהודי, הגדירו כגזלן, וטען שסחט אותו עד שהגיע למחיר הלא-ייאמן הזה... ותבע ממנו להחזיר לו את כל הפרוות... היהודי היה המום, ולא הבין על מה רגשה הארץ ועל מה נעו אמות הסיפין. ' הרי אתה-עצמך הצעת לי לרכוש את הפרוות במחיר זה, ומה אתה רוצה עכשיו ממני'? - שאל. אבל עד שפנה ימין ושמאל, הגיעו שוטרים והניחו אזיקים על ידיו, ושמוהו במעצר. לסוחר ההוא, כך התברר, היו קשרים טובים עם ראשי השלטון בארץ ההיא, ובשל מעמדו המכובד מילאו רשויות החוק אחר הוראותיו, והיהודי הובל לבית הכלא. לא עזרו לו כל הטענות וההצטדקויות שמעולם לא גזל פרוטה מאף אחד, וגם הפעם איננו אשם במה שקרה, וכו'. החוקרים האמינו לסוחר, והיהודי הושם מאחרי סורג ובריח. כעבור מספר ימים, נכנס הסוחר אל כילאו של העצור היהודי, ואומר לו: יש לי להציע לך עיסקה מסוימת, ואם תמלא אחר התנאי שלי, תשתחרר מידית מבית הכלא. היהודי שלא ידע מה מתכונן הסוחר להציע לו, נטה אוזניו כאפרכסת, ואז אמר לו הסוחר: יש עמדי כאן צלם של הא-לוהים שלנו. אם תנשק אותו, אדבר עם שלטונות הכלא שישחררוך מידית מבית האסורים. היהודי שמע והזדעזע. הוא התעשת באופן מיידי, ואמר לסוחר, באמיצות ובאמונה, שהוא אינו חושב כלל למלא אחר דבריו. 'אני יהודי, ואסור לי לעשות מה שאתה אומר, ואני אף מצווה על כך בייהרג ובל יעבור, והנה אני מוכן ומזומן למסור עצמי להריגה. לא יעזור לך שום דבר'! הסוחר ניסה לשכנעו שוב ושוב, ומשראה שהיהודי נותר בן נאמן לא-לוקיו, ואינו מתכונן להמירו בא-לוהים אחרים, שינה לפתע את טון דיבורו, והתייחס אל היהודי הכלוא בנעימות וברוך. האם אינך מכיריני? - שאל. הסתכל אליי, ותגיד האם אינך זכור שעבדתי אצלך לפני למעלה מ-30 שנה, אמר הסוחר. כך או כך, ברצוני לבשר לך שאתה משוחרר מן הכלא, ובוא ואספר לך את השתלשלות הדברים החל מהרגע שהגעת לשוק כדי לרכוש את הפרווה. כרוזנות נעימים עד מאוד ליוו אותי מהתקופה שבה עבדתי אצלך. יושרך ומידותיך הטובות, סלחנותך לכל יציר נברא, וההשתדלות שהשתדלת להנעים את האווירה במחיצתך, היו בזיכרוני כל העת, גם בשנים מאוחרות יותר, כשדרכינו נפרדו זו מזו. מיד כשראיתיך נכנס לחנות הפרוות שלי, החלטתי למכור לך את הסחורה במחיר מוזל מאוד, כדי להחזיר לך ולו במשהו על כל שעשית למעני בתקופת עבודתי אצלך. ואכן, מכרתי לך מרצוני את הפרוות במחיר ה'מצחיק' ההוא, שלא החזיר לי אפילו את העלות שהשקעתי אני בקניית הפרוות. הכל היה שווה לי, כדי לגרום לך נחת רוח. גם כשהגעת בפעם השניה, לא שיניתי את טעמי ויחסי אליך. ברם, לאחר מכן, נזכרתי שבתקופת עבודתי אצלך, היית מדבר רבות בשבחה של הדת היהודית, והאמונה בבורא עולם, מחד גיסא, ובטלת לחלוטין את כל מי שדיבר על א-לוהים אחרים. ברגע שנזכרתי בכך, החלטתי שלא שווה לי להעשירך עושר כה רב, במכירת הפרוות במחיר המוזל, אלא אם כן אעמידך בניסיון ואדרוש ממך לנשק את הצלם שלי, ואראה האם הדברים שדיברת אתנו אז, מפעמים באמת בלבך, והינך מאמין בא-לוקיך עד תום, או שמא הכל היה מן השפה ולחוץ. ועכשיו, משראיתי את אמונתך העזה, ונוכחתי בעצמי בנאמנותך לבורא עולם, אני משאיר בידיך את כל הפרוות שקנית ממני, עם הרווח הגדול בצידן, ואף אמכור לך עוד ועוד פרוות, ובמחירים יותר מוזלים, על מנת שתצליח להרוויח עוד כסף, ולהתעשר בצורה יותר משמעותית. מה למדנו מסיפור זה, שסופר כאמור על ידי אחת מראשי הישיבות? ההצלחה והשגשוג המתינו ליהודי ההוא מאחרי הדלת. אם לא היה עומד בניסיון, חלילה, ומנשק את הצלם, או מוציא מילה אחת מפיו נגד האמונה, לא היה זוכה להגיע למה שהגיע. רק משעמד בניסיון הגדול, והוכיח להשי"ת שהוא מאמין שכל מה שהוא עושה עמו - לטובה הוא עושה, ואיש לא יצליח ליטול ממנו את האמונה הזו, נפתחו בפניו שערי ההצלחה והסיעתא דשמיא. חור בגג בית הכנסת (יין ישן גליון 97) מסופר כי בעיירה של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע, הגיעו באחד הימים הקוז'קים הארורים, שידועים היו ברשעותם, וחיפשו מקום שישמש כאורווה לסוסיהם. לאחר בדיקת כל שטח העיירה, הגיעו הקוז'קים להחלטה כי אין מקום טוב יותר מבית הכנסת של היהודים לאכסן את סוסיהם... ולכן, הם ציוו ליהודים לפנות את בית הכנסת על מנת שיהפכו אותו למחסה לסוסיהם בינתיים. יהודי העיירה לא ידעו את נפשם מרוב בהלה, היהפוך בית הכנסת לאורוות סוסים?! שומו שמיים!... רצו כולם אל רבם הצדיק וסיפרו לו על הגזירה הנוראה. הרה"ק החל להרהר ולחשוב מה ניתן לעשות על מנת להפר את עצתם ומזימתם. לפתע, צעק אחד מהנוכחים ואמר: "יש לי רעיון! הרי יודעים אתם כי בגג בית הכנסת ישנו חור גדול. הבה ונספר לקוז'קים כי לא משתלם להם להכניס שם את סוסיהם, שהרי דרך החור הגדול שבגג יכנסו מי גשמים רבים אשר ירטיבו את סוסיהם ואת מאכלם!". הרה"ק מרימנוב שהטה אוזן לדבריו, נבהל מהדברים ומיד זעק: "אם כך, רוצו מהר וסתמו החור בגג!". "רבנו, מדוע?", זעקו רבים, "הרי על ידי החור בגג יוותרו הקוז'קים על המקום וישיבו לנו את בית הכנסת בחזרה!". רבי מנדל פנה אליהם ואמר: "אינכם מבינים, כששמעתי כי רוצים להפוך את בית הכנסת לאורוות סוסים, חשבתי: מדוע שלח לנו ה' גזירה קשה שכזאת?! מה פשענו וחטאנו כי באה אלינו רעה שכזאת?! אך כעת ששומע אני כי יש חור בגג המקום הקודש ולאף אחד לא היה אכפת עד עתה, כנראה שראו משמיים שלא אכפת לנו מבית מקדש מעט זה ועל כן מוטב שיהפוך הוא לאורוות סוסים - על כן, רוצו מהר וסתמו החור בגג ובכך יוסר חרון האף מעלינו!". חיש מהר רצו היהודים אל בית הכנסת וסידרו את החור בגג, והישועה לא איחרה מלבוא... באותו יום הודיע ממשל הקוז'קים כי עוזבים הם את העיר וממשיכים בדרכם! סיפר פעם פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א, כי בעת לומדו בישיבת "חכמי לובלין", נכנס באחד הימים ראש הישיבה הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל ונתן דפיקה על הבימה. הס הושלך בבית המדרש, והרב שאל: "היתכן?! פיסת נייר מושלכת על הארץ כבר שלושה ימים, כיצד יתכן שהבחורים לא ראו ולקחוה?!"... מסופר, שכאשר חלה מאן דהוא במחלה האיומה, שאלו את ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן שליט"א, במה יתחזקו בני החבורה לזכותו של ידידם? השיב מרן: כיון שבעל התוספות יו"ט חיבר 'מי שברך' מיוחד למי ששומר פיו ולשונו שלא ידבר בשעת התפילה - היה זה בעקבות הגזירות הנוראות בשנות ת"ח ות"ט, נתגלה לו מן השמים שהחרון אף הוא בגלל זה, א"כ עליכם לקבל חיזוק בעניין זה דווקא, זוהי סגולה להינצל מנגע וממחלה. עלינו לדעת, כי הקב"ה מתנהג עם האדם כפי שהוא מתנהג בבית הכנסת ובית - המדרש. אם מכבד הוא את המקום ושומר על ניקיונו וטהרתו, גם ה' שומרו ומגן עליו מכל פגע וצרה! ולא, חלילה להיפך. כמו שכאשר יבנה בית המקדש ב"ה, לא יתכן שנענה לפלאפונים במקום זה ואף לא נלכלכו, כך צריכים אנו לזכור - בדורנו, אין לה' בית! השכינה בצער! המקום העיקרי בו נמצא ה' הוא בית הכנסת ובית המדרש, על כן מחובתנו לכבדו ולהעריכו כפי שהיינו חשים אילו היינו בבית המקדש! ואמרו בירושלמי: "מי שאינו נכנס לביה"כ בעוה"ז אינו נכנס בביה"כ לעתיד לבוא". חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/

ראש חודש אדר – אמרי שפר ה'תשע"ה

כאשר אני רואה בן אדם עובד, אינני יכול להישאר בחוסר מעשה, אני חייב לעמוד לידו עם ידיים בכיס ולתת לו עצות מועילות. כאשר ביקר מרן בעל הדברי יואל זיע"א בעיה"ק בשנת תרצ"ב שמע פעם שלאחר חזרת הש"צ הכה הגבאי על השלחן שלא יאמרו תחנון לרגל יום היארצייט של אחד מצדיקי הדור, נענה מרן ואמר שזה כוונת חז"ל שאמרו עה"פ מכה אשר לא כתובה בתורה זו מיתת צדיקים, כי כאשר מכים שלא לומר תחנון כשיש ברית מילה או חתן זו היא מכה הכתובה בתורה שכן כך נפסק בשו"ע, משא"כ כאשר מכים ביום של יארצייט זו היא מכה שלא כתובה בתורה וזה משאחז"ל זו מיתת צדיקים. (ניצוצי התורה) “כאשר הדבר מסתבך - סימן שמדובר במצווה”... (שמש ינון) כאשר הלב מלא שמחה ופורצת החוצה, אז אינו מבחין בין אוהב לשונא. (הרה”ק רבי שמואל מסוכצ’וב) A199 והצדקה (קובי לוי הי"ו( יונתן גולד, היה אמן עם נשמה מיוחדת. אל תשאלו איך ולמה, אבל הקב"ה נטע בו כשרון אומנותי ששילב בצורה מדהימה, ויזואליה הרמונית ססגונית שבין פסוקי תהילים, לבין ציורים מלאי הבעה מתוך הבריאה המופלאה של ריבון העולמים. הוא צייר מעט, אבל מדהים. הפסוקים בציוריו, לא רק נכתבו ביד אמן, הם כמו דיברו לצופה את תוכנן העמוק, אותו תוכן עלום וסודי שדוד המלך המשורר, המאמין, הרגל הרביעית של המרכבה הבליע במילים, בתגים, ואפילו ברווחים והחללים שבין תיבה לתיבה ובין שורה לשורה. הוא ידע לנגן את מילות הקודש במכחולו, ואם הייתם מתעקשים יכולתם להאזין לשירת הלויים הבוקעת משם. יונתן גולד, היה גם מרצה מאלף, שמעבר למוסר היהודי המתנגן שבקע ממנו, הוא היה בבחינת "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל לב השומעים". עם תום ההרצאה, הוא היה מגביה את פרוכת הקטיפה שמאחוריו, ולעיני מאזיניו, היו נפרשים קומץ ציוריו המדהימים שמעבר לויזואליה שלהם שידרו את קסם הבריאה מחד, ושירת דוד המלכותית מאידך. היה זה מהלך מהמם ומפתיע. יונתן גולד היה אמן רגיש ואיש טוב לב, שידע להעניק מעצמו לאחרים, במידה נדירה. לאחר הרצאתו הרגישה, נהג לספר על ציוריו, אבל זו כבר היתה שיחה קולחת חברית, שהעניקה הרבה בטחון ואהבת השם לכל מי שהאזין לו. את ציוריו המקוריים, שמר מר גולד בכספת גדולה באחד הבנקים בניו-יורק. הנשמה שלו היתה אצורה בציורים הללו, והוא לא יכול היה שיקרעו ממנו - חלילה - את נשמתו. אשר על כן, הוא שיכפל בהדפסי משי מרהיבי עין, 200 עותקים מכל ציור שלו, ומיספר אותם באופן מדויק. באחת מהרצאותיו בדרום הארץ בחודש אלול לפני כ- 20 שנה, הבחין בגברת אחת, קשישה עטויית כיסוי ראש, שבחנה לאחר ההרצאה, את ציוריו אחד לאחד, בעין בוחנת. היא נראתה נרגשת, ופיה מילמל תפילה, או פסוקי תהילים. "אני רוצה לקנות את הציור הזה" אמרה הקשישה לגולד, והצביעה על הציור אשר בתוכו נשזר הפסוק מתהילים "פותח את ידיך... ומשביע לכל...". הציור והפסוק האירו לעיני המתבונן את מצוות הצדקה באור אלוקי. הנתינה, העין הטובה והלב הנדיב, פעמו מן המילים והצבעים. הצדקה, קיבלה ביטוי עליון וערכי, היישר מעולם האצילות. יונתן גולד אמר לה: "גברתי, את זוכה לקנות את הציור האחרון בסידרת "הצדקה", שיהיה לך לברכה. הקשישה, נטלה את הציור והתבוננה בו שנית. היא הוציאה מכיסה פנקס המחאות ורשמה. אחר כך, היא התיישבה על כורסא סמוכה, והביטה שוב בציור. לפתע, הוסט ראשה ימינה ושמאלה, חירחרה וחיוורון עטה פניה עד שכולם הבחינו שהיא איבדה את הכרתה. גב' מורן, אחות במקצועה שהבחינה בכך, סטרה קלות בלחייה של הקשישה, אחזה בלשונה שלא תכנס לגרונה, הנשימה אותה ארוכות... כשמסביב - כולם אומרים תהילים בהתרגשות "... מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' ". לאמבולנס שהגיע תוך דקות ספורות, לא נותרה עבודה. גב' בלומה מאיר התאוששה, וחזרה אט אט להכרה. האח, בדק את לחץ הדם, את פעימות הלב, הכל היה תקין. אחרי רבע שעה חזרה בלומה לעצמה. יונתן גולד היה נסער. "גברתי מה קרה? נראה לי שהציור...". "כן" השיבה "הציור שלך השפיע עלי קשות... הבט כאן במספר הסידורי המופיע כאן בציור שלך מצד שמאל A199. "נו, מה בכך"? שאל גולד "זה המספר הסידורי של העותק הזה". "הבט כאן בזרועי" ביקשה גב' מאיר, "כאן מופיע גם המספר A199, אני ניצולת שואה כפי שאתה מבין... אני פשוט הזדעזעתי מן העובדה, שהמספר על זרועי, תואם את המספר שעל הציור שקניתי שהוא, לפי דבריך, האחרון בסידרת הצדקה". "ומדוע קנית דווקא ציור זה"? שאל גולד. "כי נושא הצדקה, קרוב לליבי. לפני השואה, ניהלתי גמ"ח גדול שסייע ליתומים וליתומות להקים בית בישראל. גם במהלך השואה עשיתי מאמצים רבים לעשות צדקה - עד כמה שיכולתי בתוך השכול הדמע והיסורין - וברוך השם ניצלתי, הגעתי ארצה, ויחד עם בעלי המנוח חזרנו לעזור לכל דיכפין. גולד הביט במספר שעל זרועה, הביט במספר הסידורי של הציור ואמר... "לא יאומן צדקה בגימטריה... 199". יד ההשגחה העליונה ליטפה את תלתליו של גולד הצעיר, כמו אומרת לו "אתה מבין כישרון צעיר שלי, 'צדקה תציל ממוות' זה לא רק ציור, או פסוק, או מספר של אסירה במחנה ההשמדה, אלא זו הנהגה א-לוקית. והנה חביבי קיבלתם רמז אתה והגב' הצדקנית בלומה גולד - 199". ואומר שלמה המלך ע"ה (משלי כא, כא): "רֹדֵּף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִים צְדָקָה וְכָבוֹד". על פסוק זה אומרת הגמרא (בבא בתרא ט(: משום דרודף צדקה, ימצא צדקה? אלא לומר לך, כל הרודף אחר צדקה, הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה. רב נחמן בר יצחק אמר הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו. ובדרך צחות נסיים: רבי נחום מצ'רנוביל זצ"ל אומר: המקבץ מעות לצדקה, ייטיב לעשות, אם יקח עמו שני כיסים. אחד בשביל המעות ואחד בשביל הבזיונות. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ט שבט ה'תשע"ה

בצדקה צריך להיות בבחינת "בכול, מכול, כול": ללכת ולאסוף כספים לצדקה צריך – "בכול", עם כל אחד ואחד שמוכן לכך, ואל לו לאדם להקפיד אם ההליכה עם פלוני היא לכבודו או שלא לכבודו. לקחת נדבה צריך – "מכול", מכל אחד ואחד שמוכן לתת. ולקחת צריך – "כול", כל סכום שהוא, ולא להתרעם על הנותן מעט. (רבי יוסף-בער מבריסק) המקבץ מעות לצדקה, ייטיב לעשות, אם יקח עמו שני כיסים. אחד בשביל המעות ואחד בשביל הבזיונות. (רבי נחום מצ'רנוביל זצ"ל) הרה"ק רבי נחמן מברסלב אומר: עיקר האמונה היא בלב וצריכים לעמול שתתפשט בכל האיברים הרה"ק רב מרדכי אומר: בלי הקדוש ברוך הוא אי אפשר לעבוד את מפתן הבית, ועם הקדוש ברוך הוא - אפשר לבקוע את הים גבינה שוויצרית (אפריון שלמה גליון 109) פעמים היצר הרע לא עוזב את הבן אדם, נתפס ורובץ לו על הלב כל היום. פשוט לא רוצה לשחרר... פעם אחת היה איזה פריץ שהודיע ליהודים שהוא מתכוון להגיע לביקור בכפר שלהם, ובכל יום הוא רוצה להתארח אצל יהודי אחר, ולכן יש לכל יהודי להכין סעודת מלכים, כיאה לפריץ כמוהו, שולחן שלא יחסר בו כלום! טוב, הודיעו ליהודי הראשון, מחר הפריץ מגיע אליך הביתה, תתכונן... היהודי טרח, הלך לשוק קנה מכל טוב, אשתו עמדה במטבח 24 שעות, בישלו, אפו, טיגנו, והעמידו שולחן שאפילו שלמה המלך לא היה מתבייש בו. הגיע הפריץ, הוא רואה שהשולחן ערוך למופת, עשרות תבשילים, סלסלות לחמים מכל מיני סוגים, ואפילו בר קינוחים. פונה הפריץ ליהודי ואומר לו: תגיד לי אתה לא מתבייש?! למה אין פה גבינה שוויצרית?! גמגם היהודי... "לא ידעתי שכבודו אוהב גבינה שוויצרית..." הורה הפריץ ליהודי להרים את חולצתו, לחשוף את גבו והכהו מלקות נמרצות. טוב, הודיעו ליהודי השני שהפריץ מגיע אצלו מחר לביקור, אבל היהודי הקודם לא הכין גבינה שוויצרית אז שלא ישכח את הגבינה השוויצרית... הגיע הפריץ, כמובן השולחן ערוך כשולחן מלכים, מכל טוב נמצא על השולחן, ובמרכזו פלטת גבינות שוויצריות מהמשובחות ביותר... פנה הפריץ ליהודי ואמר לו: אתה לא מתבייש?! למה אין פה זיתים יוונים?! הורה ליהודי לחשוף את גבו והכהו עם החגורה. . הודיעו ליהודי השלישי, מחר הפריץ מגיע אליך, רק אל תשכח גבינה שוויצרית וזיתים יוונים. היהודי שלנו ערך לו שולחן מלא כל טוב, גבינה שוויצרית וכל סוגי הזיתים שבעולם.. פונה הפריץ ליהודי ואומר לו: אתה לא מתבייש?! למה אין פה חמאה אנגלית?! הורה ליהודי לחשוף את הגב... הגיעו ליהודי הרביעי, אמרו לו, מחר הפריץ מגיע אליך, תדאג שיהיה לך גבינה שוויצרית, זיתים יוונים וחמאה אנגלית, ושלא תחסוך כלום, כי ליהודים אחרים זה עלה בצלקות בגב.. אמר להם היהודי: אל תדאגו לי, אני עם הפריץ יודע להסתדר... מגיע הפריץ לביתו של היהודי והוא רואה שולחן בלי מפה, כסא שבור, חתיכת לחם יבש וחצי כוס מים דלוחים... צרח עליו הפריץ: מה זה צריך להיות?! חשף היהודי את גבו, מלא הפצעים והצלקות, ואמר לפריץ: כבוד הפריץ, שנינו יודעים שלא באת לפה בשביל לאכול, אלא כדי להרביץ, תראה את הגב שלי מלא הפצעים, אני גם ככה סובל, תעזוב אותי בשקט... ואכן הפריץ הלך לו. לכל אחד מאיתנו יש רגעים שהיצר הרע לא עוזב, כל מה שצריך לעשות זה להראות לו את הצלקות שהוא כבר עשה ולבקש שיעזוב אותנו לנפשנו. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/