השבת נתחיל את החומש
החמישי, הוא חומש "דברים",
המונולוג הארוך של משה לעם ישראל שנאמר למעשה כצוואתו האחרונה של משה אליהם.
כבר בתחילת הנאום הארוך שיהיה לאורך כל החומש אומר להם משה משפט חשוב מאוד שמהווה את הבסיס העיקרי עבורם רגע לפני שיכנסו לארץ ישראל ויהפכו לעם ככל העמים בעל ארץ משלו: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק".
עוד מעט, אומר להם משה, תיכנסו לארץ ישראל ואני לא אהיה עימכם, אך שתדעו שהיסוד להצלחתכם החברתית טמון במילים: "שמוע בין אחיכם" - תרגילו את עצמכם כבר מתחילת הדרך לשמוע מה יש בפי חברכם לומר. תנו אוזנכם אל הזולת. זהו בסיס הקיום שלכם.
משה נגע בכוונה בנקודה זו כי ידע שהיא נקודת תורפה בעם. שאדם שומע ומאזין הוא למעשה מתחשב בזולת. הוא שם את ליבו אל האחר. בלי האזנה נכונה וראויה לשמה אין איזון בתוככי ליבו של האדם ולכן לכולנו יש שתי אוזניים לעומת פה אחד כדי שנאזין לפחות פי שתיים ממה שנדבר.
השורש האמיתי של האדם, אומר משה לעם ישראל, שאם אתה תבין שאחיך הוא עצמך מבשרך אז למרות כל המחלוקות ביניכם, ולמרות כל ההבדלים שקיימים ביניכם היית מבין שיש משהו עמוק שמקשר בין שניכם והיה לך יותר קל לשמוע אותו. שיש אחדות ואחווה בסיסית בין חלקי העם, בין הפרטים השונים, או אז אפשר לגשר ולפשר ולחתור לדו קיום של פשרה והבנה בסיסית ובטח ובטח להקשבה.
במקור הפסוק נאמר ופונה דווקא אל השופטים: "ואצווה את שופטיכם שמוע בין אחיכם" - ולכן נלמדו מכאן הלכות חשובות יותר, כלומר ש "שמוע בין אחיכם" זה למשל כדי למנוע דעות קדומות של שופטים, אולם אם נרחיב את העניין אז הוא פונה לכל העם, כפי שלימדו אותנו גדולי הוגי המוסר שכל אדם הוא שופט שחייב הוא להחזיק במאזני הצדק בכל דרכיו וענייניו ובכל רגע, ולכן מצווה משה את כולם: "שמוע בין אחיכם - ושפטתם צדק".
כולנו, ללא יוצא מן הכלל, נמצאים לא אחת בויכוח עם מישהו. בן/בת זוג, ילדים, שכנים, עבודה, חברים ועוד. חובה עלינו לשים ליבנו ולא פחות את אוזננו אל זולתנו. להקשיב. להאזין. לנסות ולרצות להתקרב אליו על מנת להבין ולהגיע איתו את עמק השווה. גם אם לא תהיה הסכמה על עניין זה או אחר לפחות שתהיה הקשבה שתוביל להבנה ובעיקר אחווה.
כבר בתחילת הנאום הארוך שיהיה לאורך כל החומש אומר להם משה משפט חשוב מאוד שמהווה את הבסיס העיקרי עבורם רגע לפני שיכנסו לארץ ישראל ויהפכו לעם ככל העמים בעל ארץ משלו: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק".
עוד מעט, אומר להם משה, תיכנסו לארץ ישראל ואני לא אהיה עימכם, אך שתדעו שהיסוד להצלחתכם החברתית טמון במילים: "שמוע בין אחיכם" - תרגילו את עצמכם כבר מתחילת הדרך לשמוע מה יש בפי חברכם לומר. תנו אוזנכם אל הזולת. זהו בסיס הקיום שלכם.
משה נגע בכוונה בנקודה זו כי ידע שהיא נקודת תורפה בעם. שאדם שומע ומאזין הוא למעשה מתחשב בזולת. הוא שם את ליבו אל האחר. בלי האזנה נכונה וראויה לשמה אין איזון בתוככי ליבו של האדם ולכן לכולנו יש שתי אוזניים לעומת פה אחד כדי שנאזין לפחות פי שתיים ממה שנדבר.
השורש האמיתי של האדם, אומר משה לעם ישראל, שאם אתה תבין שאחיך הוא עצמך מבשרך אז למרות כל המחלוקות ביניכם, ולמרות כל ההבדלים שקיימים ביניכם היית מבין שיש משהו עמוק שמקשר בין שניכם והיה לך יותר קל לשמוע אותו. שיש אחדות ואחווה בסיסית בין חלקי העם, בין הפרטים השונים, או אז אפשר לגשר ולפשר ולחתור לדו קיום של פשרה והבנה בסיסית ובטח ובטח להקשבה.
במקור הפסוק נאמר ופונה דווקא אל השופטים: "ואצווה את שופטיכם שמוע בין אחיכם" - ולכן נלמדו מכאן הלכות חשובות יותר, כלומר ש "שמוע בין אחיכם" זה למשל כדי למנוע דעות קדומות של שופטים, אולם אם נרחיב את העניין אז הוא פונה לכל העם, כפי שלימדו אותנו גדולי הוגי המוסר שכל אדם הוא שופט שחייב הוא להחזיק במאזני הצדק בכל דרכיו וענייניו ובכל רגע, ולכן מצווה משה את כולם: "שמוע בין אחיכם - ושפטתם צדק".
כולנו, ללא יוצא מן הכלל, נמצאים לא אחת בויכוח עם מישהו. בן/בת זוג, ילדים, שכנים, עבודה, חברים ועוד. חובה עלינו לשים ליבנו ולא פחות את אוזננו אל זולתנו. להקשיב. להאזין. לנסות ולרצות להתקרב אליו על מנת להבין ולהגיע איתו את עמק השווה. גם אם לא תהיה הסכמה על עניין זה או אחר לפחות שתהיה הקשבה שתוביל להבנה ובעיקר אחווה.
שבת שלום ומבורך!
תודות :
לצחי מיכאלי
חוויית
השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר
גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה