אומר 'בעל הרוקח': "אין הזכות כמזכה הרבים" - אפילו אדם
פשוט ביותר, כיוון שהוא מזכה הרבים, מעלתו עצומה בשמיים - אין מצווה אדירה יותר
מזו.
אין בהוראה קיצורי
דרך! שיעור טוב מכינים! איך אומרים: 'דברים היוצאים מן הלב - נכנסים ללב, דברים
היוצאים ממכונת הצילום - נכנסים לגניזה או לפח זבל...'.
האדם נמצא היכן שמחשבותיו משוטטות. אם הוא נמצא בבית הכנסת ומחשבותיו הם על
עסקיו ושדותיו הרי שהוא נמצא בשדה ואם נמצא במקום עבודתו ומחשבותיו על דברים
שבקדושה, או שחושב על בית רבו הרי שהוא בעצם נמצא במקום קדוש (הגאון רבי מאיר
שפירא מלובלין)
ואת בריתי אקים. אקי"ם ר"ת אשר קידש
ידיד מבטן, והוא מהברכה שמברכין בברית מילה.
החלום של
השוחט ) .להגיד(
באחד הספרים שיצאו לאור
בירושלים עיר הקודש מספרים בני המחבר על אביהם עובדה, מעשה שהיה.
אבא, היה ירא שמים
מאד. ושימש כשוחט בעיירה. ויהי היום בוקר אחד , ותפעם רוחו, סיפר
לבני הבית על חלום נורא שחלם:
חלמתי
כי סיימתי את חיי, והנה אני מגיע למשפט לפני בית דין של מעלה. במקום
ניצב מלאך חבלה וטענתו בפיו, כי הוא נברא מעבירה שעשיתי. וכי אין
לוותר עליה - עבירה! ומה היא ?. בערב שבת קודש
בעודי עוסק בהכנות לשבת, באה אלי אלמנה ובקשתה בפיה: "עדיין לא בישלתי לשבת,
רק עכשיו השגתי עוף אחד, אבקש שתבוא לשחטו". השבתי לה כי הסתיים זמן השחיטה,
כמו כן אני טרוד לקראת שבת, עדיין לא הלכתי לבית המרחץ וכו', לכן אין לי אפשרות
לשחוט לה! )כמי שאומר, השבת תאכלו
מאכלי חלב( לא
שחטתי. מעבירה זו נברא מלאך דין
קשה. והוא תבע שיענישו אותי. פסקו בבית דין:
כיבוס וטיהור בגיהינום שלושים יום, או לחזור לעולם הזה ושם לתקן את העבירה. ביקשתי
לסבול גיהינום העיקר לא לשוב לעולם.
הובילו
אותי לגיהינום וככל שהתקרבתי הרגשתי חום רב ונורא עד שלא הייתי מסוגל לעמוד בו -
צער רב. בקשתי בתחנונים לשוב לבית הדין ולבחור בברירה השנייה. אני בחלומי מתחנן
למלאך. המלאך מיאן. התחננתי עוד, עד
שנאות להשיבני לפני בית דין של מעלה . אמרתי לפני בית
הדין כי אני חוזר בי, ובוחר לרדת לעולם הזה. הסכימו איתי. אבל, יצאה הוראה להעניש
את המלאך, מדוע? כיון שלא מילא את שליחותו כהוגן, "מי הרשה לך להשיבו?!, השבת
אותו ללא ציווי". הענישו אותו במכת שוט אש - פולסא דנורא. הזדעזעתי מאד
מהעונש שביקשו להעניש אותו ותוך כדי הפחד וזעזוע של מכת אש צולבת, התעוררתי. ע"כ החלום . ותפעם רוחו.
הוא התיישב לבדוק
את ימי חייו עד הנה, ולא נזכר במקרה שהיה לו עם אלמנה, )אך 'איני זוכר' לא
ראיה. כיון שבהחלט יכול להיות ששכח, אולי הפטיר פעם ברחוב תשובה מתחמקת לאלמנה,
המשיך לדרכו ואפילו לא מודע לצער שגרם לה, מניין שיזכור( ישב שוב וניסה בכל זאת, להעלות על דף את
פירוט כל חייו כשוחט, לא מצא בעצמו שום פגם בתפקידו כשוחט, )כי אכן היה ירא שמים( חישב לעצמו שבועות וחודשים לאחור והגיע
למסקנה כי תמיד התייחס כראוי לבקשות אנשים יהיה מי שיהיה וקל וחומר לאלמנות. בצר
לו נכנס לרב העיר. הרב שמע את כל הפרטים והרגיע את רוחו:
" אם אכן לא קרה לך כדבר הזה מה לך כי תדאג?!" כיון שרוחו עדיין לא שבה אליו הלך לדפוק על פתחי
חכמים וצדיקים. הכל אמרו לו כי אם אינו זוכר מעשה כזה, מסתבר שמדובר בחלום של
דברים בטלים. ברבות הימים, אט אט רוחו שבה אליו, הוא נרגע,
ודבר החלום החל להישכח מתודעתו.
חלפו שנים רבות -
כעשרים שנה. והחלום נשכח כליל . ויהיה ערב שבת קודש
אחד. בדרכו למקווה. הלכה למולו אלמנה ובידיה עוף "אין לי עוף לשבת בבקשה תשחט
לי את העוף הזה". "סיימתי את כל
השחיטות, בשעות הבוקר המוקדמות, עכשיו ממש אין לי זמן", השיב בהתנצלות רבתי,
"אני טרוד מאד" והמשיך בדרכו, והתיק בידו - לטבול במקווה לכבוד שבת . הוא שב מהמקווה הכין את שאר
עניני הבית, השבת התקרבה. הוא יצא לבית הכנסת לאמירת שיר השירים וקבלת שבת, כדרכו,
בדביקות. התפלל מעריב ושב לביתו,
שורר 'שלום עליכם מלאכי השרת'. התיישב ליד השולחן למזוג יין. ולפתע... ולפתע ניתר ממקומו בצווחה:
"הוי! הוי! אוי! אוי! וי!". הוא נזכר בחלום. הבהלה שאחזה אותו הייתה איומה, אהה! אהה! גנח ופרס את
ידיו בחרדה , וי, וי, ונפל מתעלף. העירו
אותו. הוא אזר כוחות וביקש לבני ביתו:
"מהרו לשלוח לאלמנה פלונית, מגש עם דגים, מגש עם
בשר, כפי יכולתנו!, אחריהם הלך גם הוא לפייס את האלמנה. היא מחלה לו בלב
שלם, וגם אכלה מהמטעמים ששלחו לה.
רוחו
שבה אליו. שב לביתו קידש על היין בקול אדיר של התרגשות: "יום השישי ויכולו
השמים והארץ!" דמעות של שמחה וקדושת שבת התערבבו יחד ונפלו לתוך הגביע.
אח"כ סעד את סעודתו. בירך ברכת המזון בשמחה ובהודאה לה'. והלך לישון. בבוקר לא ניעור. הוא השיב את נשמתו לבוראו.
עם תיקון מעשהו. בהלווייתו שהתקיימה
במוצאי שבת, הילכה השמועה הנ"ל בין המלווים.
ובספר
שיצא לאור לעילוי נשמתו, הסכימו בניו לספר את המעשה כצורתו. עלינו להתחזק עלינו
לדעת. כי יש דין ויש דיין. אין מעשה שנאבד. כי על כל מעשה יביא הא-לוקים במשפט, אם טוב ואם רע. את האלוקים ירא
ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. ונזכה כולנו לכתיבה
וחתימה טובה אמן.
