אמרי שפר ו' אלול ה'תשע"ח

  אומרים בתפילה: ״והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו אתה השם לבדך בחסד וברחמים״. כלומר על האדם לבקש מהשם שיסיר ממנו את היגון והאנחה ושיהיה שמח בחלקו ואז ממילא יאיר עליו אור מלכותו של השם בחסד וברחמים.

     אחד מגדולי ישראל בהיותו ילד, לימדו אותו בליל ה 'ניטל' לשחק שחמט. לאחר שתיארו לו את כללי הצעדים של הכלים השונים, אמרו לו שיש כלל יסודי: לאחר שעושים מהלך אין דרך חזרה. א"א להתחרט. אמר: א"כ איני מוכן לשחק במשחק הזה, כי זה לא משחק יהודי. יהודי יודע שגם אם עשה מהלך שגוי ומוטעה, הוא יכול לחזור בתשובה. 

     באו נזכור!  שהכול, כל מאורע של כל רגע, נגזר עלינו בראש השנה ה'תשע"ח.

     בתוך כל גוש אבן שוכנת "יצירת אומנות" צריך לדעת להסיר את החומר המיותר, כדי לחשוף את עבודת האומנות שבתוכו, כך גם האדם.

     דרכו של עולם לבקר ולשפוט את הזולת, לפיכך הורתה התורה – שפטים ושוטרים – אותה מדת בקורת שהנך מפנה כלפי אחרים – תיתן לך – תהיה מכוונת כנגד עצמך, וכשם שהנך תובע מהזולת שיהיה ירא ושלם, כך לפחות תנהג כלפיך לדרוש מעצמך אותה דרישה לשלמות. (תולדות יעקב יוסף)

      חזרו בתשובה עכשיו ותעקפו את הפקקים של אלול-

     יש הנוטים להפוך את המצוות לסגולות: זו סגולתה לשמירה, זו מביאה לעשירות, האחרת לזרע של קיימא, ועוד כהנה וכהנה.  אולם לא זוהי דרכה של תורה.  הקב"ה מצווה אותנו להתהלך עמו בתמימות, מבלי לחקור אחר העתידות ומבלי לתור אחר 'חכמות' באמונה, עלינו להניח את ה 'מושכות' בידי מי שאמר והיה העולם, ולהכניע את עצמנו בפני ידו המכוונת את העולם.

     יש מקום לפילוסופיה ביהדות, אנו מוצאים את הרמב"ם שואל במורה נבוכים שאלות פילוסופיות רבות, אולם כל מקומה של הפילוסופיה הוא רק אחרי האמונה התמימה.

ברכה או קללה (עלינו לשבח(

     יהודי אחד נכנס לבית הכנסת 'לידרמן' בשיכון חזון אי"ש בבני-ברק, וביקש לברר, היכן מתגורר מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א. המתפללים, שהבחינו שהוא הגיע ממרחקים, ויש לו משאלה חשובה מאוד, ניסו לדובב אותו כדי לשמוע, מה מציק לו. לאחר הפצרות חוזרות ונשנות סיפר להם: "אני רוצה לבקש מהרב קניבסקי 'קללה'..." השיב. סתם ולא פירש.  כיוון שעל פניו נראה היה, שמדובר ביהודי טוב, ושומר מצוות, הביאוהו המתפללים לביתו של הגאון ר' חיים, ומשהגיע תורו,  חזר על המשאלה המוזרה. "באתי לבקש מהרב 'קללה'..." וביאר את בקשתו: "לפני מספר חודשים, עליתי ארצה עם אחי,  לאחר שההורים שלנו נפטרו, הרכוש המשפחתי היה גדול מאוד, והגיע לסכום של חמישה מיליון דולרים!". " הכסף היה אצל אחי, כיוון שסמכתי עליו במלוא המובן, ובדמיונותייַ השחוריםַ ביותרַ לאַ חלמתי, שהואַ ינסה לעשוקַ אותי,  לא חתמתי איתו על שטר, לראיה שהכסף אצלו. והנה, משהגענו ארצה, ובקשתי מאחי שייתן לי את מחצית הסכום. אולם הוא התעלם מכל העניין, ואף הגדיל לעשות באומרו, שמעולםַ לאַ היהַ אצלו כסף, בוודאיַ לאַ סכוםַ גדולַ שכזה"... "בנוסף, אחיַ הלך כברַ ועשהַ מעשה, והשקיעַ אתַ כלַ הכסףַ בשיפוץַ בית-מלוןַ באילת. אני מבקש, שהרב יקלל את אחי בגין מעשיו", סיים היהודי את דבריו.

     הגר"ח השיב, שמעולם לא הוציא מפיו קללה על שום יהודי, וגם עכשיו לא יעשה זאת. " אבל אני מוכן לברך אותך שהכסף המגיע לך, יחזור אליך", ואכן כך עשה. סופו של המעשה היה, שבאחת השריפות הגדולות שהתחוללו באילת, עלה באש כל בית המלון המשופץ, ולא נותר ממנו, כי אם עיי חרבות. האח ששיפץ את המקום, לאַ עשהַ עדיין ביטוח, כךַ שהואַ איבדַ בן-לילהַ אתַ כלַ הכסףַ שהשקיע.

     סוף הסיפור היה, שמשרדַ התיירותַ החליטַ להחזירַ למשפץַ מחצית מסכוםַ ההשקעתו, בסךַ שנייםַ וחציַ מיליוןַ דולרים, כאותַ הוקרה עלַ 'הדאגהַ שגילהַ לעירַ אילת'. האח, שראה בכך את יד ה', והבין כי מעשה זה אירע בגלל שהוא עשק את אחיו, החליט לאחר חשבון נפש, להחזיר את הסכום שקיבל, לאחיו, ואף התעורר מכל העניין לתשובה שלימה. 

התחרות (נשלח ע"י יוסי אייזיקוביץ)

     שתי ערים תאומות, האחת ישראלית והשנייה יפנית, החליטו להתחרות בחתירה. הגיע יום התחרות, והנבחרת היפנית ניצחה בהפרש ניכר. המורל בצד הישראלי היה, באופן טבעי, נמוך, והחליטו שבתחרות הגומלין בשנה הבאה הם מנצחים..., ויהי מה!

     הוקמה ועדת חקירה לבדוק את שורשי הפאשלה. מסקנות הוועדה היו: היפנים הציבו לתחרות שבעה חותרים ומנהל אחד, בשעה שבסירה הישראלית היה חותר אחד ושבעה מנהלים, כמקובל.

     גויס יועץ חיצוני, על מנת לבחון מקרוב את מבנה הקבוצה הישראלית. לאחר חודשים של עבודה, הגיע היועץ למסקנה: "שיש בקבוצה הישראלית יותר מידי מנהלים ופחות מידי חותרים". לאור הדו"ח שהגיש היועץ, נערכו מספר שינויים במבנה הקבוצה הישראלית, כדלהלן: במקום שבעה מנהלים וחותר אחד, נבחרו ארבעה מנהלים בכירים ביותר, שני מנהלים בכירים, מנהל אחד בדרגת ביניים וחותר אחד.

     בנוסף, נקבעה טבלת בונוסים, המבוססת על הישגים לצורך עידוד ותמריץ החותר. בתחרות הגומלין, שנערכה, כאמור, לאחר שנה, ניצח הצוות היפני בפער כפול מהשנה הקודמת.

     לאור ההישגים העלובים, הוחלט לפטר לאלתר את החותר, ולשלם בכל זאת בונוסים למנהלים, כהערכה על מאמציהם, ובעקבות הכישלון הוזמן שוב הבוחן החיצוני, והגיע למסקנה, שכנראה הבעיה היא בסירה...

     אדם מנסה להתחמק מעבודה קשה, אך צריך לדעת, שאם לא נשקיע - לא נגיע...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ה' שבט ה'תשע"ה

אם זהו צו השעה לעשות דבר מה - תפוש את המושכות. אם לא מצאת חצי תפוז אז אל תתרגז: קח חצי לימון, הוסף סוכר, רום וקרח ותוכל לשמוח ! רק תזכור: מי שעובד רק כדי לחיות מועיל מאוד ... לחשבון הבנק של בעלי החברה!!! הזהר מחוסר הכרה, אל תסתובב נטול מחשבות בראשך. המפתח להצלחה טמון ביכולתך לקבל את הכאב ולצמוח מתוכו. התקרבותו של הרב הקדוש רבי משה לייב סאסובער לחסידות (סיפורי צדיקים, גליון 139) הרה"ק רבי משה לייב סאסובער זיע"א בטרם נתקרב לחסידות, היה אחד הרבנים החשובים של ברוד שבגליציה, בימיו של הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זיע"א לפני כמאתיים שנה, לר' משה לייב היה בית מדרש גדול והוא נהג את רבנותו ביד רמה, היו לו הרבה בעלי בתים חשובים והראש הקהל של בית הכנסת שלו, היה עשיר גדול ובעל צדקה, והיה אחד מעמודי התווך של הקהילה. פעם אחת קרה שבתו הצעירה של ראש הקהל חלתה במחלת מעיים קשה ל"ע, כל מה שאכלה לא התעכל ושום מאכל לא הצליח להישאר במעיה, ומצבה הלך ורע מיום ליום, אביה לקח אותה אל טובי הרופאים אך אלה לא היו מסוגלים להושיעה, הוריה היו מיואשים ולא ידעו את נפשם, בדיוק באותו זמן בא לברוד אחד מחסידי רבי אלימלך, וכאשר שמע על צערו של הגביר, יעץ לו לקחת את בתו אל רבו לליזענסק באומרו כי רבי אלימלך הוא צדיק גדול ובעל מופת, אשר עזר ליהודים רבים בעצתו וברכתו. הגביר לא היה חסיד והוא ידע מעט מאד על אדמורי"ם וחסידים, אך מה לא עושה אבא כדי להביא מרפא לבתו, הוא לקח איפוא את בתו ונסע עמה לליזענסק, בבואם אל הרבי שפך הגביר את מר שיחו, וביקש כשדמעות עומדות כעיניו להציל את חיי בתו, הרבי ביקש את הרבנית לבשל מעט דייסה, ולתת לחולה כפית או שתיים, הרבנית עשתה כן וראה זה פלא, הילדה בלעה את הדייסה ולא הקיאה אותה, אלא אפילו ביקשה עוד, היא תיכף הרגישה טוב יותר ונראה היה בעליל כי שינוי גדול מתחולל בה, אז אמר הרבי לגביר לנסוע הביתה, לתת לילדה בימים הראשונים מאכלים קלים בלבד, ובעזרת רופא כל בשר ומפליא לעשות היא תהיה בריאה לחלוטין. האב המאושר הביא את בתו הביתה והיא אכן נרפאה עד מהרה ולמחלתה לא נשאר זכר. הגביר לא חדל לספר על נפלאות הרבי מליזענסק, וכאשר הוא סיפר על כך לרב של ברוד, ניסה להשפיע עליו ולשכנעו שיסע לליזענסק כדי להכיר אישית את הרבי, לרב משה לייב לא התחשק לעשות נסיעה כזו, לא התקבל על דעתו שהוא הרב של ברוד שיש לו קהילה חשובה, בה מחזיקים אותו כגדול בישראל, ייסע אל רבי של חסידים, הוא גם חשב שזה ביטול תורה וחבל על הזמן. הגביר שלא היה מסוגל להבין מדוע מהסס הרב ולא רוצה לנסוע, הגביר עוד יותר את מאמציו כדי לשכנעו, הוא ביקש שהרב יעשה לו טובה אישית וייסע אל הרבי. לבסוף כדי לא לאבד את ידידותו של הגביר שהיה ראש הקהל, הסכים ר' משה לייב לנסוע לליזענסק לשבת. בבואו לליזענסק בחצות היום הזמין הרב לעצמו מקום באכסניה, התרחץ והחליף את בגדיו לבגדי שכת והלך כדי לתת שלום לרבי אלימלך. הוא דימה בנפשו הרבי מנהל חצר גדולה ומפוארת ממש גינוני מלכות, ולהפתעתו מצא כי הוא גר בדירה צנועה למדי, שאין להשוות אותה אפילו עם הדירה שלו בברוד. מילא, חשב, אין בעניות משום פחיתות כבוד, אולם לפחות שהרבי יפגין בפניו עושר גדול בתורה ובחכמה, נכנס אפוא הרב של ברוד אל רבי אלימלך, בירך אותו לשלום, הציג את עצמו ואמר מניה וביה, כי הוא לא היה בא כדי לגזול את זמנו של הרבי, אלמלא רצה לעשות טובה לאחד מחשובי הבעלי בתים שלו, הגביר פלוני בן פלוני. הרבי השיב לו ואמר כי הוא שמח מאד להכיר את רבה של ברוד שיהיה אצלו אורח חשוב ומכובד. יושב אפוא ר' משה לייב ומחכה לשמוע דבר תורה או איזה דבר חכמה עמוקה, אולם כנגד זה אומר לו רבי אלימלך בזו הלשון: ר' משה לייב, אספר לך מעשה: פעם אחת היה גיבור גדול שהרג אריה וכדי שכל האנשים יידעו ויזכרו תמיד איזה גיבור גדול הוא, לקח הגיבור ופשט את עורו של האריה ועשה ממנו פוחלץ, על ידי כך שמילא את העור בקש, והעמיד את פוחלץ האריה בפתח ביתו, באו כל חיות היער כדי לחלוק כבוד למלך היער, אחד אחרי השני הם באו והשתחוו לאריה שהוא מלך כל החיות, היה ביניהם שועל אחד שהוא ערום מכל החיות, כאשר הוא ניגש כדי לכרוע ברך בפני המלך, ראה שמשהו אינו כשורה המלך אינו מגלה שום סימן חיים, ניגש אפוא השועל בזהירות ומשך קלות בזנבו של האריה, אחרי שראה שאין האריה מגיב על ההתגרות, הרהיב השועל עוז בנפשו ובעט קלות ברגלו של האריה המת, שוב אין תגובה, עתה כבר לא יכול השועל להתאפק, והוא קרא בקול גדול: תראו רבותי, המלך שלנו מת, זהו אריה מת, ובפני אריה מת אין צורך לכרוע ברך ולהשתחוות, באומרו זאת החל השועל לקרוע חתיכות מעורו של האריה המת, ומה שנשאר ממלך החיות הייתה ערימה של קש. רבה של ברוד ר' משה לייב נשאר המום ולא ידע את נפשו, זה מה שיש לרבי אלימלך לומר לו? לספר לו מעשיה שכזו, הוא רצה לקום וללכת אך הרבי הקדימו ואמר לו: ר' משה לייב יש לי עוד מעשה לספר לך, היו היה פעם עני מרוד שאף פעם בחייו לא לבש בגד חדש. פעם הסתובב גלגל המזל והאיש התעשר ונהיה גביר גדול. שלח האיש לקרוא לחייט שיתפור לו חליפה חדשה כיאה לגביר, בא החייט נטל מידה וכעבור ימים ספורים הביא את החליפה המוכנה כמעט, כדי לערוך כמה מדידות אחרונות, לבש הגביר החדש את החליפה הלא מוכנה, והחייט מתחיל במלאכתו כדי להתאימה ללקוח, פה הוא מושך בשרוול, שם הוא מחליק על הכתף כדי שהכול יהיה מותאם על הצד היותר טוב, אולם העשיר החדש שמעולם לא תפרו לו חליפה חדשה, חשב כי החייט חומד לו לצון וצוחק ממנו, הוא כועס אפוא על חוצפת החייט ומבקש לגרשו מביתו, והחייט מצטדק ואומר כי אין הוא צוחק ח"ו מהגביר, אלא שהוא רוצה להבטיח שהחליפה תתאים לו בצורה מושלמת ביותר. ר' משה לייב נפגע עמוקות, מה זה, הרבי חושב אותו לילד קטן שמספר לו מעשיות? הוא קם אפוא אמר שלום והלך, אלמלא היה ערב שבת אחר הצהרים היה חוזר מיד לעירו, בלית ברירה הוא נאלץ להישאר ולשבות בליזענסק. רבה של ברוד ניסה להתעלם מדברי הרבי ולהוציא מהראש את המעשיות ששמע ממנו, אולם הדבר לא עלה בידו, ניסה אפוא לחשוב מה התכוון הרבי בספרו לו את הסיפורים הללו, מדוע הוא סיפר אותם דווקא לו, ואיזו שייכות יש למעשיות אלה אליו? וככל שהוא העמיק לחשוב, הגיע למסקנה כי לסיפורים הללו משמעות עמוקה לגביו. הרי גם חז"ל המשילו לעתים קרובות משלים בעלי תוכן חינוכי ורוחני נעלה, הוא גם נזכר כי בגמרא ובמדרשים נמשלים תלמידי חכמים לעתים קרובות לאריה, האריה שבחבורה ולמלך מאן מלכי רבנן, נראה אפוא כי הרבי רצה לומר שיכול מישהו להיות למדן גדול, אריה ממש, אולם אם חסרה לו החיות האמיתית החיות של התורה, הוא אינו אלא אריה של קש פוחלץ לא עלינו, מובן מאליו הוסיף הרב של ברוד לשזור את חוטי מחשבותיו, מובן מאליו כי החיות אינה מתבטאת רק בלימוד התורה אלא גם בצורה שבה מתפללים, מקיימים את המצוות ובכל ההנהגה היומיומית של האדם היהודי, כל זה צריך להיות בחיות ובחמימות ואם אלה חסרים, הרי שמן השפה ולחוץ יכול מישהו להיראות כאריה אולם לאמיתו של דבר, הוא אריה של קש בלבד. מעניין לעניין נזכר ר' משה לייב, כי בתורה שבכתב ושבעל פה, מכונים מצוות ומעשים טובים, כמו גם מידות טובות כלבושים של האדם לבושים, של הנשמה, והרי לבוש צריך להיות מותאם למידותיו של האדם, לא ארוך מדי ולא קצר מדי, לא רחב מדי ולא צר מדי, לא שרוול אחד ארוך והאחר קצר וכו'. זהו בעצם הפירוש של מידות, היינו מידות נכונות ומדויקות, הכול צריך להיות במידה המתאימה, אולם מה לכל זה ולרבה של ברוד ר' משה לייב? שואל את עצמו ומנסה להשיב, האם הרבי סיפר לי כל זאת כיון שיש לכך שייכות מיוחדת אלי? לפתע נרעד רבה של ברוד לעצם המחשבה, שאכן הוא ר' משה לייב רבה המכובד של ברוד, הוא האריה של קש, והעשיר החדש שלא הבין כיצד לאפשר לחייט שרצה לתפור לו מלבוש חדש, עתה הבין ר' משה לייב כי הרבי לא התכוון חלילה לבטל אותו, אלא התאמץ לתפור לו לבוש חדש שיתאים למידותיו ולמדרגה שלו, והוא עשה זאת בדרך מחוכמת ולבבית כאחת, כאשר הוא הכיר בכך, מיד נעלם הכעס שלו והיה כלא היה, והוא חש את עצמו אסיר תודה לרבי אלימלך שהתאמץ לפקוח את עיניו. הוא חזר אפוא אל המניין של הרבי כשהוא מלא ציפייה דרוכה ומתוחה, בפעם הראשונה הוא ראה עתה כיצד רבי אלימלך מתפלל, עורך שולחנות ומשמיע רעיונות עמוקים במושגי החסידות, ששמע מרבו המגיד הקדוש ממעזריטש זיע"א בשם רבו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, רבי אלימלך פתח לפניו עולמות חדשים מלאי אור וחיות שחדרו לעמקי נשמתו, מאז הפך ר' משה לייב לתלמידו וחסידו הנאמן של רבי אלימלך , ושתה בצמא ממעין החסידות. במשך הזמן הוא התיישב בסאסוב והחל להפיץ את תורת רבו. הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב התפרסם מאז כמנהיג וצדיק קדוש ומשך אליו תלמידים וחסידים רבים. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/