אמרי שפר ד' תמוז ה'תשע"ז

איש ואישה, לעולם לא תהיו זהים. הוא כל כך שונה ממך, את כל כך שונה ממנו ולכן, זוגיות היא השתלמוּת ארוכה. "השתלמות", כי השלמה אתם מחפשים, לא השוואה! תפסיקו לקוות להשוות את שניכם, זו גזענות. זה שוביניזם. היא לא תהיה איש ואתה לא תהיה אישה לעולם.

     בברכות השחר, הכל בלשון כללית. נותן לשכוי בינה,  מלביש ערומים, מתיר אסורים. רק ברכה אחת היא פרסונלית ויש בה את המילה "לי": שעשה לי כל צרכי. תודה רבה. אלה מילים שאדם אומר על עצמו, ואל תעזי להגיד למישהי אחרת "יש לך את כל צורכך". אין לך זכות כזאת.

     ההגדרות האופרטיביות של השלום נגזרות מההבנה שאנחנו שונים. לכן, קרח הוא הורתה ולידתה של הגזענות בעולם. הוא לכאורה אומר:ַמדּוּע תְּתַנְשּאוּ?  וכולם חושבים שזה טיעון דמוקרטי, שוויוני, אנטי- גזעני, אבל הוא ברא את הגזענות – למה? כי הוא אומר: אם כולם אמורים להיות זהים, אז נשווה בין כולם, גם אם באופן מלאכותי ופוגעני.

     ישראל נמשלו למים: מטבעם של מים שיכולים להתפשט ולשטוף שטחים עצומים, להפרות מדבריות, להסיע הרים, ליישר הדורים, ולהבקיע דרך, אעפ"י שיש מפריעים ומעצורים גדולים. אמנם, כל זה אם הם במצב של מים חיים, אולם כשהם קפואים אין להם כל כוח. אף ישראל כך: בהתלהבות אפשר להשיג הכל, אבל במצב של קיפאון וקור שום דבר לא ישיגו. 

האדמו''ר בלי האתרוג (פניני עין חמד, עלון 2) 

     סיפר האדמו"ר מרחמיסטריווקא זצוק"ל על רבנו, הגאון רבי שמשון אהרן פולונסקי זצ"ל אשר בהתקרב חג הסוכות היה תמיד מאוד טורח למצוא אתרוג מהודר בכדי לקיים מצות ד' מינים בהידור, שנה אחת לא מצא הגאון אתרוג מהודר שימצא חן בעיניו, ורק בערב סוכות מצא אצל הסוחר החשוב ר' מנדל פרידמן אתרוג מהודר וקנה אותו במחיר מוזל עקב השעה המאוחרת, ובשעת המקח היה נוכח שם יהודי אחד מחשובי העיר. 

     ויהי ממחרת ביום טוב הראשון של חג בא הגאון לבה''כ בלא ארבע מינים בידו, וביקש אצל אחד מהמתפללים ארבע מינים מהודרים במתנה על מנת להחזיר, ובכלל לא היה לגאון ד' מינים לנענועים, והיהודי החשוב הזה , שהיה נוכח בשעה שהגאון קנה האתרוג התפלא מאוד , כי הרי ראה בעצמו שרבנו קנה אתרוג מהודר, ומיד אחר התפילה ניגש אל הצדיק ושאלו על כך . ענה לו הגאון: "ביום טוב בבוקר בקומי לפני הנץ כדי לקיים מצות ד' מינים לפתע שמעתי מהדירה הסמוכה ילד בוכה ואמו צועקת עליו ובוכה מרוב פחד, ורציתי להיות לעזר, יצאתי ונקשתי על הדלת לשאול מה קרה, ונודע לי שהאישה הזאת התאלמנה ונישאה לאחרונה לשכן שלי, והבן הזה הוא בנה ולא בנו, והנה הבעל הלך לטבול במקווה ועוד מעט יחזור כדי לקיים את מצות ד' מינים, ובנה שהיה משועמם לקח את האתרוג ושיחק בו ובלי משים לב פסל אותו, והיא התמלאה פחד כי עוד מעט יחזור הבעל , וכאשר ישים לב למה שקרה ישפוך חמתו על בנה " המשיך הגאון וסיפר: "הרגעתי אותה והלכתי להביא את האתרוג שלי, ואמרתי לאישה , שלא תאמר לבעלה דבר וחצי דבר ממה שקרה, רק תשים את האתרוג הזה במקום האתרוג שלו, וכך היה האישה לא אמרה לו דבר, והוא לא הרגיש בכך, והגאון מטפליק נשאר בלא אתרוג" ...  והאדמו"ר מרחמיסטריווקא היה מפליא מאוד את רבנו באומרו ": רב בקהילה בלא ארבע מינים הלא זה אוושא מילתא, מה יחשבו עליו?  ובכל זאת כדי שהאלמנה לא תצטער , והכול כדאי! " 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ט סיון ה'תשע"ו

"ונתן עליו מים חיים אל כלי..." - ישראל נמשלו למים: מטבעם של מים שיכולים להתפשט ולשטוף שטחים עצומים, להפרות מדבריות, להסיע הרים, ליישר הדורים, ולהבקיע דרך, אעפ"י שיש מפריעים ומעצורים גדולים. אמנם, כל זה אם הם במצב של מים חיים, אולם כשהם קפואים אין להם כל כוח. אף ישראל כך: בהתלהבות אפשר להשיג הכל, אבל במצב של קיפאון וקור שום דבר לא ישיגו. (מהר"ם שפירא מלובלין)

     זאת התורה אדם כי ימות באהל (יט, יד) - על ידי התורה, 'אדם כי ימות' – זוכה איש ישראל לאחר מותו, להגיע למקום מנוחתו באהל – בעולם הבא. (דברי שלום)

     זאת חקת התורה (יט, א) - חוקה מלשון חקיקה, כי התורה, חייבת להיות חקוקה בלב האדם. (באר משה)

     זאת חקת התורה (יט, א) - 'חוקת' מלשון מזון כמ"ש ואכלו את לחם חוקם (בראשית מז, כב). וזהו 'זאת חוקת' – מזון הנפש היא התורה. (דברי בינה)

''חביבים ישראל שנקראו בנים למקום''

     ''חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום" . למה חוזרים על זה פעמיים? !סיפר ר' חיים קרייזוירט שלפני מלחמת העולם, בא אליו יהודי ואמר לו שהוא הכניס הרבה מאוד כסף לחשבון בנק בשוויץ, והוא מבקש מהרב שיזכור את המספרים, "אם הרב יזכה להינצל ואני לא, אני מבקש שהרב יחפש מישהו מהמשפחה שלי ויספר לו שיש לו כסף בבנק...". טוב, ר' חיים נענה לבקשתו וזכר את המספרים.

     ר' חיים קרייזוירט ניצל, אך אותו יהודי לא שרד.  עברו כבר 30 שנים, והרב עדיין לא מצא זכר למשפחתו של אותו יהודי, עד שיום אחד הוא נסע ברכבת, והוא רואה יהודי מסכן, מצ'וקמק, כל הגלות על הראש שלו...  הרב התחיל לדבר איתו, והיהודי הזה באמת עבר את השואה, הוא זכה להקים בית,  אבל אין לו פרנסה והוא חי בעניות גדולה.  שאל אותו ר' חיים לשמו, ומשאמר לו את שמו ושם משפחתו הזהה ליהודי מהמלחמה,  מיד שאל אותו ר' חיים האם הוא קרוב של אותו יהודי ...? " בודאי, הוא אבא שלי...", ענה העני. "אבא שלך?!", קפץ ר' חיים, "אתה יודע שאתה עשיר?!" "אני עשיר...?" " כן, אבא שלך השאיר כסף רב בחשבון בשווייץ, ומסר לי את המספרים, קח את עצמך לשם עכשיו ותמשוך את הכסף". "אבל אין לי אפילו כסף לנסוע לשוויץ...". ר' חיים נתן לו הכסף, ומשהגיע והיה מונח בחשבון הזה 750,000 דולר, ומי שיודע סכום כזה לפני 40 שנה היה נחשב לסכום עתק – הוא נהיה מיליונר! שאל ר' חיים: ב-30 שנים הללו, היהודי העני הזה חי מהיד לפה, ובקושי סגר את החודש, בכל אותן ה-30 שנים הוא היה עשיר או לא?  הוא היה עשיר, אבל הוא גם היה עני מרוד, מכיוון שהוא לא ידע שהוא עשיר.

     הקב"ה בהר סיני לקח את עם ישראל וקרא להם "בני בכורי ישראל". בנים של השי"ת.  אבל תאר לך שבן אדם לא יודע את זה... לכן חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, עכשיו כשאנחנו יודעים שאנחנו בנים של השי"ת, אז זה חביב ביותר!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/