אמרי שפר ב' סיון ה'תשע"ח

אדם שיודע שני מקצועות שונים ברגע שהוא חייט הוא לא סנדלר, וברגע שהוא סנדלר הוא לא חייט... לא כן היודע שתי מסכתות או שני סדרי משנה אפילו כשהוא מתעסק עם סדר זרעים - סדר מועד עוזר לו להבנה, וכן להיפך... טובה תורה מכל סחורה...

     אמר רבי זירא: "רות אין בה לא דיני טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? מפני החסד, להודיעך כמה שכר טוב נותן ה' לגומלי חסדים".

     ה"חפץ חיים" אומר כי כאשר קורין בפ' וייגש "ובני דן חושים" מרחמים עליו על שהיה לו רק בן יחיד, אך בפר' במדבר רואים ששבט דן היה הגדול במספר לאחר שבט יהודה, ובזה רואים גודל החשיבות של נפש אחת מישראל.

   ידוע שהזהיר במצוות צדקה זוכה לבנים תלמידי חכמים.  רמז לדבר אומר בעל 'מלא הרועים' זיע"א: 'לגד' למי שהוא גומל דלים 'אל-יסף' הא-ל יוסיף לו 'בן' שהוא 'דעו- א-ל' שיהיה תלמיד חכם בתורה הקדושה. 

העכברים שנעלמו (אגעדאנק)

     את הספור הבא שמעתי מידידי רבי נסים תשובה הי"ו שהוא יהודי יקר המשכיר דירה בתל אביב,  בקומת קרקע, מזה שנים רבות. הדיירת האחרונה בבית, הייתה אישה חילונית גמורה, ששכרה את הדירה לשנתיים, אולם הבעיות התחילו מוקדם יותר, כבר לאחר מספר חודשים מעת תחילת השכירות,  התקשרה האישה אל המשכיר והתלוננה על מכה של עכברים בדירה...  היהודי דנן לא ידע את נפשו... הוא משכיר את הדירה כל כך הרבה - שנים, ומעולם לא שמע תלונה מעין זו! אמנם הדירה בקומת קרקע,  אבל עכברים? מעולם לא פקדו אותה ! אבל בכל אופן, הוא כמובן לא התווכח... אם הדירת אומרת שיש עכברים אז יש עכברים, והפתרון פשוט, מתקשרים לעירייה ומבקשים - שיבצעו הדברה נגד עכברים בסביבה ... ובכן, הוא פנה לעירייה, בקש לבצע הדברה, העירייה מלאה את הבקשה ושלחה מדביר מקצועי להדביר בסביבה, אך למרבה ההפתעה ההדברה לא הועילה כלל...

     חלפו מספר ימים, ושוב הדירת על הקו, -  התלונה המוכרת בפיה: בדירה יש עכברים!  לאחר שהדברה חוזרת לא השיגה תוצאות טובות יותר, ולאחר שבמשך מספר ימים נוכח המשכיר לראות בעיניו כיצד הדיירת מוציאה מידי יום ביומו מספר עכברים שנלכדו במלכודות שהציבה בדירה הוא - הציע לה לבטל את חוזה השכירות מבלי שיחייב אותה בקנס כלשהו,  אולם היא סירבה. היא העדיפה להישאר בדירה, להתמודד עם העכברים ולהתלונן ... - באחד הימים עלה בדעתו של המשכיר רעיון מקורי...  כשהתקשרה הדירת בפעם הבאה להתלונן על העכברים, הוא אמר לה שבמקורות היהודיים (ירושלמי דמאי ד, א) מופיע ספור אודות רבי פינחס בן יאיר, שבאו לפניו בני עיר אחת וספרו כי מכה של עכברים פוגעת ביבולם ומאימת עליהם בסכנת רעב. לאחר ברור שערך רבי פינחס בן יאיר, התברר לו כי בני אותה העיר אינם מעשרים את תבואתם, ועל כן יכולים העכברים לפגוע בה... " אינני יודע אם זה יעזור, אבל בהחלט יכול להיות שאם תתחילי לתת צדקה יסתלקו העכברים!", אמר המשכיר לדירת, ומאותו היום - ואילך היא שוב לא התקשרה בנושא זה...

     המשכיר מצדו כמובן לא התקשר מיזמתו לברר מה קורה... כל עוד הדירת לא התקשה להתלונן הוא העדיף לא להכניס את עצמו לצרות,  ולא התקשר כלל... אולם לאחר מספר חודשים, התקשרה הדיירת ובקשה להעביר את השכירות לדירת אחרת, כאשר באותה הזדמנות היא מספרת על השנוי שהתחולל בחייה בעקבות אותה שיחה במהלכה הציע המשכיר את רעיון הצדקה... היא ספרה שהיה לה סבא גדול, יהודי דתי, שחנך אותה תמיד שלא לסרב לבקשת יהודי... "אינך יכולה לדעת כמה מדורי גיהינום עבר אותו יהודי עד שהרהיב עוז לפנות אליך ולבקש את עזרתך! לכן, אל תסרבי אף פעם! מה שיש לך תני!", היה הסבא אומר. - ואמנם, בעבר, כך הייתה נוהגת הדיירת, עד שהגיעה לתל אביב...  כאשר הגיעה לעיר הגדולה, היא הכירה חברות חדשות, מהאוניברסיטה, והן החדירו לראשה רעיונות אחרים... הן גרמו לה להתייחס אל מבקשי הצדקה כאל 'פרזיטים', 'נצלנים', וכמובן, הסבירו לה כי אין כל מקום לעזור להם...  

     בהתחלה, היא לא הושפעה, אט אט חלחלו הדברים אל לבה והיא קפצה את ידה וחדלה לתת צדקה. מאותו היום ואילך הופיעו העכברים ! כאשר העלה המשכיר את רעיון הצדקה, לפתע נדלקה נורה אדומה במוחה של הדירת... היא שמה לב שאמנם, העכברים הופיעו בדיוק כשהפסיקה לתת צדקה... היא החליטה אפוא לחזור לתת צדקה כמקודם, וראה זה פלא: העכברים נעלמו כלא היו!  אולם הספור לא נגמר כאן... שכן במקומה של הדיירת הנוכחית תפסה דיירת אחרת, אשר לאחר תקופה קצרה התקשרה אל המשכיר והתלונה הכול כך מוכרת בפיה... כן... יש עכברים בדירה... - הפעם,  המשכיר כבר היה בעל ניסיון... הוא ידע בדיוק כמה מועיל ההדברה העירונית, ולפיכך אפילו לא ניסה להתקשר ולבקש כי ישלחו מדביר לטפל בבעיה... הוא המליץ מיד לדיירת להפריש סכום כסף לצדקה, תוך שהוא מספר לה את ספורה של הדיירת הקודמת, וכמה צפוי: מיד לאחר שהפרישה הדירת הנוכחית סכום לצדקה נעלמו - העכברים כאילו לא היו!

     הנה לכם שני ספורים אשר שניהם עוסקים באותה התרחשות בדיוק:  עכברים שנעלמו כלא היו בעקבות מתן צדקה. הספור השלישי משלים את התמונה, בבחינת החוט המשולש לא במהרה ינתק, - ומעשה שהיה כך היה:  את הספור אודות שתי הדירות בדירה בתל אביב, ספרתי באחד השעורים שמסרתי בבני ברק, שעור בו משתתפים בקביעות דתיים וחילוניים. באחד השבועות הבאים, לאחר השיעור, נגש אלי יהודי וספר: הוא עצמו משכיר דירה בבת ים, לאישה חילונית לגמרי, בקושי מיחסת משמעות למוצאה היהודי. למחרת אותו יום בו ספרתי את ספור העכברים התקשרה אליו הדיירת, ולא יאמן... היא מספרת על מכה של עכברים בדירה, ומבקשת כי יפנה לעירייה בדחיפות ויבקש הדברה...  אולם הלה, שקשר מידית בין הספור ששמע בליל אמש לבין פנייתה של הדירת, לא מהר להתקשר לעירייה... לפני כן, הוא ברר אם הדיירת הנכבדה מפרישה כסף לצדקה, ומשנענה בשלילה הבהיר כי לא יפנה לעירייה עד שתתקשר הדיירת לספר לו כי נתנה צדקה. ברגע הראשון, היא התקוממה... "למי בדיוק אתה רוצה שאתן צדקה כאן? כולם בסביבה אינשי דלא מעלי!", טענה, אולם הוא לא וויתר,  ולבסוף עלה בידו לשכנע. הגברת התחיבה לתת צדקה, והוא התחיב להתקשר לעירייה מיד לאחר שתתקשר ותספר לו שמלאה את הבטחתה ... ואמנם, למחרת היום התקשרה הדיירת להודות... כן... היא נתנה צדקה , והיא גם רוצה להודות על כך שדבר עם העירייה... באמת העכברים נעלמו כלא היו!

     הרי לנו כוחה של צדקה, ובפרט של מעשר אפילו לסלק בעלי חיים  - שמאומה אינו עומד בפניהם!

     הם יצאו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מהם. היו ספוגים בטומאתה, בזוהמתה, באווירתה... והדברים כה נוקבים - אימתי האדם "יוצא ממצרים" - רק בשעה שהוא "מקבל את התורה"...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

שולחן השבת פרשת מטות ה'תשע"ד

שולחן-השבת מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב"ד מאת הרב יוסף קרסיק שליח הרבי ורב אזורי בת חפר - עמק חפר פרשת מטות השלל ממלחמת מדיין אריכות נדירה שתי פרשיות שלמות, שבהם חמישים ושבעה פסוקים, מקדישה התורה לתיאור מלחמת הנקם במדין והניצחון הגדול של ישראל, מתוכם שלושים פסוקים מפרטים את כמויות השלל העצומות שישראל לקחו ממדיין, עבדים, בקר, צאן וחמורים, בסך הכל כשמונה מאות פריטים. ממשיכה התורה ומצווה על צורת חלוקת השלל: 49.8% לחיילי הצבא. 48% לשאר העם. 0.2% לכוהנים. 2% ללווים . לא רק את כמות האחוזים מספרת התורה (ופעמיים), היא גם מפרטת את כמויות הבקר והצאן בפרטיות: כמה בקר, כמה חמורים וכו׳, קיבלו כל אחד מהקבוצות הנ״ל, חוץ ממה שקיבלו הלווים, שכתוב רק כמה אחוז הם קיבלו, 2%, ואין פירוט של הכמויות . תיאור כה ארוך ומפורט של חלוקת השלל, אינו קיים בשום מלחמה אחרת בתורה. אפילו בנוגע למצרים, אין פירוט של כמויות השלל שנלקחו מהמצריים, אלא רק הודעה כללית שנלקח ״רכוש גדול״. וצריך להבין למה התורה מפרטת את הכמויות במלחמה זו. הרי כל אות בתורה מדודה ומדויקת, עד שאפילו למצווה חשובה ויסודית כמו שבת, מוקדשים פסוקים בודדים ולמה על מלחמת מדיין יש אריכות כה גדולה? לדוגמא, למה חשוב לדעת לדורי דורות שהכוהנים קיבלו שישים ואחד חמורים כשלל?! ועוד, למה התורה טורחת לפרט ולכתוב את החשבון המתמטי הפשוט של הכמויות שכל קבוצה קיבלה והיא אינה מסתפקת בהודעה כמה אחוז מהשלל קיבלו כל אחד מהקבוצות הנ״ל? את החישוב המתמטי כמה בדיוק הכמות לפי האחוזים, יכול כל אחד לעשות בעצמו בקלות?! ומאידך, אם כבר בחרה התורה לפרט את הכמויות, מדוע היא לא מפרטת את הכמויות שקיבלו הלווים והיא מסתפקת בהודעה כמה אחוז הם קיבלו? מלחמה מיוחדת בכמה עניינים הייתה מלחמת מדיין מיוחדת ויוצאת-דופן בהשוואה למלחמות אחרות שהיו במדבר בדרך לארץ: 1) כל החיילים היו צריכים להיות בעלי דרגה רוחנית גבוהה, צדיקים גמורים. 2) גם שבט לוי השתתף במלחמה, דבר שלא היה במלחמות אחרות. 3) גם משה בעצמו השתתף במלחמה, ככתוב ״וידבר ה׳ אל משה לאמר. נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים״ (יתירה מזו, במלחמה זו הסתיים תפקידו של משה בעולם, ככתוב ״אחר תאסף אל עמיך״). 4) כלי הקודש, הארון והציץ, נלקחו לקרב. 5) כל זמן המלחמה שנים-עשר אלף אנשים היו צריכים לעמוד בתפילה לה׳ . שיתוף כל כוחות הקדושה האלוקיים האדירים במלחמה, זה מעשה יחידי שלא היה בשאר המלחמות! חז״ל התלבטו רבות בשאלה הנ״ל מה הענין באריכות בקשר למלחמת מדיין, הנה כמה הסברים: מאבק יצרי הרקע למלחמת מדין הוא ציווי ה׳ לנקום בהם על שהמדיניות החטיאו את ישראל במעשה בעל-פעור (כמסופר בפרשת בלק). לכן האריכה התורה בסיפור המלחמה והשלל, להדגיש את חומרת החטא של התחברות לנשים גויות וחטא העבודה זרה. להראות את ברכת השם הרמב"ן מסביר שהפירוט המדוייק בא להראות את ברכת ה׳ ברכוש של ישראל, שמיום שנלקחו בשבי הבעלי-חיים ועד סוף חלוקתם לקבוצות כנ״ל, אף אחד מהבעלי חיים לא מת, למרות שמדובר בכמות עצומה של קרוב למיליון פריטים שהחליפו בעלים, והחליפו רועי צאן, ובלשון הרמב״ן: פירט הכתוב כמה המחצה וכמה המכס, להודיע כי מהיום שלקחו המלקוח, עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס לאלעזר הכהן, מכל המקנה הגדול הזה לא מת אחד. (אלא שזה עצמו דורש הסבר - למה עשה ה׳ את הנס הזה, גם אם היו מתים כמה עשרות בעלי חיים, עדיין היה נשאר לישראל כמות אדירה של שלל?) לא נגנב המלבי"ם מסביר שפירוט הכמויות בא לשבח את ישראל שכולם היו ישרים והגונים ואף אחד לא ״לקחת״ לעצמו שום בעל-חיים, הרי קל לגנב בעלי-חיים ולטשטש ולהעלים את הגניבה, על ידי שחיטתה, ובכל זאת ׳לא נגנב אחד מהם ולא לקחו את זה לאכילתם, כי חשבו זה לגזל, הגם שלפי הדין היו החיילים הנלחמים יכולים לקחת מעצמם׳. זאת ועוד, הרי שלל המלחמה הוא רכוש הציבור, כספי מדינה, ודווקא בו עלולים להקל ולהתיר ״לקחת״ וליהנות ולא להתחשב באחוזים קטנים. לכן הזהירה התורה ופירטה במדוייק על כל פריט עד האחרון, אף שמדובר על כמות אדירה של קרוב למליון בעלי-חיים, ללמדנו שהיתה הקפדה מוחלטת על כל פרוטה של רכוש הציבור . מוסר השכל לדורות מדברי הרלב״ג עולה שלעתים התורה מאריכה בענינים שונים כדי לתת עליהם דגש שישימו עליהם לב ויתעמקו בהם באופן מיוחד. במיוחד כשמדובר בענינים שנראים בעיניים אנושיות לא כל-כך חשובים ועלולים לא להתעמק בהם, כמו מלחמת מדין שלכאורה אין בה ענין לדורות - כי העם המדייני נגמר לפני 3300 שנה ואין עוד מדיינים; דווקא לכן התורה מאריכה ומפרטת אותם באריכות, כדי שנתעמק ונתבונן בהם היטב היטב במסר הרוחני החשוב העולה ממלחמה זו. שלושה יסודות מרכזיים לומדים ממלחמת מדיין: 1) יד ה׳ עם ישראל לעשות לנם נס אדיר - מכמויות השלל העצומות שנלקחו בשבי, מבינים את העוצמה הכלכלית והצבאית שהייתה למדין, ומנגד את נס הניצחון הגדול - שכל צבא מדין הובס טוטאלית עד האחרון, ומישראל לא נפל אפילו חייל אחד! מכאן שואבים עידוד וחיזוק לעתיד, שאין לפחד מהאויבים, ה׳ עמנו שומר ומגן עלינו בניסים ונפלאות ויקיים בנו את הבטחתו ״ונכבשה הארץ לפניכם״. 2) מלחמת מדיין הייתה מלחמת-נקמה על שהם החטיאו את ישראל בבעל פעור - המדיינים, בעצת בלעם, ביקשו בתרמית להשחית את הדמות הרוחנית של ישראל. הם ניצלו חולשות אנושיות, תאוות ויצרים של בני האדם ושלחו את בנותיהם לפתות ולהחטיא את עמנו, וזה מעשה בזוי שה׳ בעצמו דרש נקמתו: "נקמת ה' במדין״. והפרשה מלמדת שה׳ לא סולח למי שמחטיא את ישראל. 3) הציווי איך לחלק את השלל הוא מודל הנהגה לדורות איך צריכה להיות חלוקת רכוש הציבור: מחד כל אחד מהעם, גם מי שלא נלחם, צריך לקבל חלק! אבל מצד החיילים שסיכנו חייהם במלחמה, מקבלים יותר (שנים-עשר אלף החיילים קיבלו כמות דומה למה שיקבלו שש מאות אלף איש); אבל גם מי שנשאר בבית ולא יצא לקרב, יקבל חלק מהשלל, כי חיילי הצבא הם שלוחי הציבור, הפועלים בשמו ועבורו, לכן כל הציבור צריך ליהנות ממעשיהם. (בגמרא כתוב ש״תרומת מדין אינה נוהגת לדורות״, ונראה שכך פוסק הרמב״ם להלכה, שבמלחמות הבאות חלוקת השלל היא רק לחיילים. ואומר הרבי: ״על פי זה יש לבאר אריכות הכתוב בתרומה שלקחו מחלק יוצאי הצבא - כי זה נוגע לדורות, מה שאין כן התרומה שלקחו ממחצית בני ישראל, כיון שאינה נוהגת לדורות - מקצר בה״). דברים נוספים התורה מאריכה בהם לפי זה נבין דברים נוספים שהתורה מאריכה בהם: בניית המשכן כתובה בתורה באריכות רבה ופעמיים - פעם אחת בציווי ופעם שניה בביצוע, והיא תופסת כ-40% מפסוקי ספר שמות (והיא מוזכרת גם בספר ויקרא ובמדבר), כי מטרת התורה שישובו ויתבוננו בענייני המשכן שוב ושוב. בזמן הגלות כשהמשכן והמקדש ייחרבו והעם יגלה מהארץ, צריכים לשוב ולהתבונן ולהתעמק במצוות המשכן, ולשאוב מזה עידוד ותקווה, שבו יבוא היום וישוב ויבנה המקדש, בביאת משיח צדקנו. דבר נוסף שהתורה מאריכה בו בספר במדבר - מניין בני ישראל, וגם בזה יש מסר חשוב, המניין ארגן את הצבא לקראת הכניסה לארץ וכיבושה, לכן התורה האריכה במספר האנשים של כל שבט, ובשמות נשיאיו ובמיקומו במערך ההליכה והמלחמה, ללמדנו שנושא הכניסה לארץ חשוב ביותר - וגם זה עידוד ותקווה לימי הגלות, שעוד יבוא היום ויהיה קיבוץ גלויות. ביאור נפלא - עזרת ה׳ לקיים מצוותיו נשוב לענייניו - התירוצים לשאלה הגדולה למה האריכה התורה ופירטה בצורה יוצאת דופן את כמויות השלל - הנה התירוץ המיוחד של הרבי לנדון: ובהקדים - שרואים תופעה יוצאת דופן, שכל סוגי השלל היו במספר עגול של אלפים, כמות המתחלקת בצורה מדויקת לאחוזים ועשיריות אחוז, בלי שנשאר עודף שאינו נכלל בחשבון החלוקה. לדוגמא, כמות הצאן היא בדיוק 675 אלף, אחד לא יותר ואחד לא פחות, וכך גם הבקר, החמורים והעבדים במספר עגול של אלפים; לכן התורה מאריכה ומפרטת את כל הכמויות, להודיע שהיה כאן דבר לא רגיל - מספרי השלל התחלקו בדיוק לקבוצות במספר עגול. למה עשה ה׳ את הקבוצות כך? כדי שישראל יוכלו לקיים את הציווי לחלק השלל באחוזים כנ״ל, בצורה קלה, מלאה ומושלמת. אם לא היו מספרים עגולים (עם שני אפסים בכל מספר), היה עודף מהחלוקה, ולא הייתה החלוקה מאוזנת לפי הצו האלוקי בשלמות. לצורך כך התרחשו כאן שרשרת של דברים לא רגילים: 1) עוד לפני המלחמה גדלו אצל המדיינים בעלי-חיים במספר עגול בדיוק. 2) אף אחד מהבהמות לא מת במלחמה. 3) לא נגנב אף פריט מהשלל, כך שנשארה כמות מדויקת במספר עגול של אלפים. כל זאת מאת ה׳ - כדי שישראל יוכלו לקיים את ציווי ה׳ בשלמות מוחלטת. ובלשון הרבי: ״מכאן רואים עד כמה גדול וחביב קיום המצוות אצל ה׳, שכמה וכמה ענינים לא רגילים התרחשו כדי שישראל יוכלו לקיים את המצווה בשלמות ובלי מניעות ובלבולים״! ״זמן רב לפני המלחמה סיבב ה׳ שיעסקו אנשי מדין במשא-ומתן ויגדלו בהמות באופן כזה, שבבוא הזמן, שיצטרכו ישראל לקיים מצות ה', בשבי ומלקוח מדין - יוכלו לקיימה בשלמות! אלוקים רוצה להקל על עם ישראל לקיים את המצוות ולא להקשות. בכל דרך, גם בדרכים על טבעיות, עושה ה' כדי שליהודי יהיה יותר נעים ויותר קל למלא את הרצון האלוקי בלי קשיים, מעצורים ותסבוכות. מכאן ההוראה לכל אחד ואחד: שאין מה לפחד ולהירתע ממניעות, עיכובים ומכשולים בקיום המצוות, יש לסמוך ולבטוח בה׳ מסובב את הסיבות, כך שנוכל לקיים את המצוות בשלמות. בנוגע לשאילה מדוע התורה לא מפרטת את כמויות בשלל שקיבלו הלווים, עונה הרבי ״לאחרי שסיפר הכתוב כל הנ"ל אין צורך לפרט האחד אחוז מחמשים שהוא מובן מעצמו ומספיק להודיע רק בכללות - שהם קיבלו אחוז אחד מחמשים״. מלחמת הקדושה בטומאה דבר זה - היכולת לקיים ציווי ה׳ בשלמות - נעשה דווקא במלחמת מדיין. למה? כי זו הייתה מלחמה חשובה ויסודית במהות העם היהודי. נתבונן תחילה בסיבת המלחמה, כאמור ה׳ ציווה את משה ״נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים״, לנקום במדיינים, ולכאורה הרי אנו מצווים ״לא תיקום ולא תיטור״ ? אלא יש כאן נקמה מסוג אחר, לא נקמה על העבר, אלא מאבק ומלחמה על ההווה, על ביעור הטומאה והיצר-הרע עכשיו! במלחמה מדיין המאבק היה בכוחות הרשע והטומאה; כאמור שעיקרה של מלחמת מדין לא היתה פיזית, מלחמת הגוף, אלא רוחנית, מלחמת הנשמה. מלחמת הקדושה בכוחות הטומאה, בלעם ובלק רצו לטמא את ישראל ולהכשילם בזנות עם גויות. ״אלוקיהם של ישראל שונא זימה״, ממילא החטא עם בנות מדיין יעקור אותם מהשורש ויצור פירוד וניתוק חס-וחלילה בינם לבין המקור האלוקי שבחר בהם ומגן עליהם. היסוד של עם ישראל זה קדושתו! על ידי ביטול יסוד זה, הם רצו לבטל את היותו העם הנבחר ולעקור אותו לגמרי מהעולם. לכן נשלחו למלחמה זו כל כוחות הקדושה: חיילים צדיקים, כלי הקודש - הארון והציץ, 12 אלף מתפללים, ואף משה הצטרף למלחמה; כי כנגד כוח הטומאה החזקים של בלעם, יש צורך במשה שהוא כוח הקדושה הכי חזק. רק כך יכולים לנצח ולשבור את הטומאה. כמו תמיד, דווקא לפני שיש התגלות אלוקית מיוחדת - הסיטרא אחרא מנסה להתגבר ולהלחם בישראל. כך היה במלחמת עמלק לפני מתן-התורה וכך היה במלחמת מדיין לפני הכניסה לארץ, וכך גם בעקבתא דמשיחא לפני בוא הגאולה, שכוחות של טומאה מתגברים על מנת לבטל את הגאולה. תפקידנו להלחם בהם ולהשבית אותם על-ידי הגברת הקדושה, והגאולה בוא תבוא, במהרה בימינו בקרוב ממש. מקור: לקוטי שיחות חלק יג לפרשתנו. פרשני המקרא. ועוד. תגובות והערות יתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com אתר "חוויית השבוע שלי" : http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/