‏הצגת רשומות עם תוויות בית החולים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית החולים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 5 במרץ 2015

אמרי שפר ט"ו אדר ה'תשע"ה

כולם רוצים לשנות את העולם, אבל אף אחד לא רוצה לשנות את עצמו. כולנו שואפים להתקדם ולהצטיין. אפשר להגיע לכך, אולם יש להשקיע זמן ועבודה קשה על מנת לקצור הישגים. כחום היום. היצה"ר נתן לאאע"ה את כל התירוצים, שהוא יום שלישי למילתו, אתמול עשית חסד ומחר תעשה חסד ולמה דווקא עכשיו בוער לך לעשות חסד, וע"ז ענה לו אברהם שכל יום הוא בפני עצמו ומה יהיה עם עבודת השי"ת של היום, וז"ש כחום היום שהיה בוער בו לקיים את החסד של היום. (הרה"צ מסקולען זצוק"ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לפני ה'. ר' ישראל סלנטער אומר אם היה יום כיפור אפילו פעם בשבעים שנה היינו צריכים להיות מאושרים, על אחת כמה וכמה שהוא בכל שנה. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'. אחרי כל הניסיונות לא מצא הקב"ה במה לשבח את אאע"ה אלא בזה שהוא יצווה את בניו אחריו, להורות כי המגדל את בניו בדרך התורה והיראה, חביב לפני הקב"ה יותר מכל הניסיונות והמסי"נ על קידוש ד'. (הרה"צ רבי שלמה חנוך מראדומסק הי"ד) כי מי "ששונא את עצמו וגם אחרים" לא יפנה את רשעותו כלפי עצמו. כי אם יעשה כן, כי אז ימציאו לו מקום בבית חולים לחולי רוח, אם לא בקבר. השונא את עצמו עושה את אשר ביכולתו למצוא את קרבנותיו ויוציא את שנאתו על אחרים. "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו"... (כג ה) - הבעש"ט הקדוש פירש פסוק זה במשמעות רוחנית: 'כי תראה חמור' - כאשר תתבונן היטב ב'חמור' - הגוף החומרי, הגשמי שלך, תגלה שהוא 'שונאך' - הוא שונא את הנשמה האלוקית ומתנגד לרוחניות, והוא גם 'רובץ תחת משאו' - 'משא' המצוות נחשב בעיניו כבד מנשוא, שמא תאמר: 'וחדלת מעזוב לו' - להפסיק לעזור לגוף, ואולי אף לשברו בתעניות ובסיגופים ?! אומרת התורה: 'עזוב תעזו עמו' - יש לעזור לגוף ולא לשברו, התשובה עצמה יכולה להיעשות עם הגוף ולא על ידי שבירתו, וזאת עבודת התשובה - מתוך שמחה ובריאות, בבחינת 'עבדו את ה' בשמחה'. ('שולחן השבת', שיחות הרבי מליובאוויטש זצוק"ל) ביקורת פתע (על־פי 'והיו מספרים') בהלה גדולה אפפה את העיירה ויז'ניציה שברומניה. "הרוסים באים!", נשמעו הקריאות מכל עבר. השנה היא ת"ש. ברית־המועצות תבעה מרומניה את השליטה בחבלי הארץ בסרביה ובוקובינה, שלטענתה היו שייכים לה לפני מלחמת העולם הראשונה. לרומניה לא הייתה ברירה אלא להיכנע לדרישה. בעבור היהודים, תושבי האזורים האלה, זו הייתה בשורה מרה. הכול ידעו על רדיפת היהדות בברית־ המועצות, והם מיהרו לעזוב את בתיהם ולברוח לתוככי רומניה. בין הנמלטים היה גם רבי אליעזר מוויז'ניץ, ה'דמשק אליעזר'. הוא שם את פעמיו לעבר העיר טמישבר, והתקבל בה בכבוד ובהערצה. אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדיי. באותה עת קמה ברומניה התנועה הנאצית. האווירה הורעלה בשנאת ישראל. פקידי שלטון רבים ביקשו להרע ליהודים. יום אחד הגיעו גם אל רבי אליעזר מוויז'ניץ. הרבי הואשם — לא פחות — בריגול. מאחר שבא מאזור הנתון לשליטת רוסיה, ודאי מרגל הוא. כל הניסיונות להכחיש את ההאשמה המגוחכת נפלו על אוזניים ערלות. השלטונות החליטו לגרש את הצדיק לכפר קימפל שבהרי הקרפטים. החסידים נחרדו. זה היה מקום נידח, שתושביו איכרים גסים. שום יהודי לא התגורר בו. כיצד ישרוד שם הצדיק? עשו החסידים כל שבכוחם כדי להעביר את רוע הגזרה — לשווא. הגיע יום הגירוש. אל ביתו של רבי אליעזר בא שוטר חמוש כדי ללוותו במסעו הארוך. מקורביו לא אמרו נואש, ובטרם נפרדו ממנו טלפנו לראש הקהילה היהודית בעיר דֶוָוה, שבה הייתה הרכבת אמורה לעצור לזמן מה. "אעשה כל שביכולתי לסייע לרבי", הבטיח ראש הקהילה. בדווה פעל מרכז רפואי ממשלתי, שמנהלו היה נוצרי ושמו ד"ר קאבה. הלה היה מיודד עם ראש הקהילה היהודית, והאחרון ביקש את עזרתו. כששמע הרופא שמדובר ברדיפה של אדם קדוש, ניאות להירתם למשימה. מוחו הגה תכנית מבריקה... הרכבת נעצרה. אל קרונו של רבי אליעזר עלו שלושה אנשים. כשפגשו את השוטר המלווה הניחו בכף ידו סכום כסף. "אינני יכול לשחררו", לחש השוטר. "לא ביקשנו זאת ממך", השיבו לו השלושה. הם ניגשו אל רבי אליעזר, תפסוהו בזריזות והפילוהו ארצה. "הצילו! אדם התעלף!", החלו לצעוק. מהומה קמה בקרון. 'במקרה' חנה אמבולנס ליד התחנה. הצוות שבו מיהר לעבר הקרון. הרופא הבכיר שטיפל ברב היה מנהל המרכז הרפואי. הוא מיהר להכין לרבי טופס אשפוז, ומסרו לידי השוטר המלווה. בתוך דקות כבר שּוכן הרבי בחדרו שבמרכז הרפואי. השמועה על הרבי הגדול המאושפז בעיר פשטה בקרב התושבים היהודים. רבים באו להתברך מפי הצדיק. אולם לפתע אחזה חרדה את צוות המרכז הרפואי. הם נתבשרו כי פרופסור מטעם משרד הבריאות בדרכו למקום לביקורת פתע. הד"ר קאבה נבהל. הפרופסור נודע כאדם קפדן, השופט בחומרה כל ליקוי. מנהלי מרכזים רפואיים רבים שילמו במשרתם בעקבות ביקורות שלו. יום קודם לכן ערך ביקורת בעיר אחרת, מצא כשלים קלים, אך חולל מהומה רבתי והורה לעצור את מנהל המרכז הרפואי. הד"ר קאבה ידע כי שהייתו של הצדיק במקום תעמוד לו לרועץ, שכן בביקורת יתגלה שהחולה אינו סובל משום מחלה. רק אחרי מסכת תחנונים והפצרות ניאות להסתכן ולהשאיר את הרבי בחסותו. משלחת הביקורת הממשלתית הגיעה. כל החששות התאמתו. הפרופסור העצים כל ליקוי לממדים חמורים והשתלח בכעס בד"ר קאבה ובצוותו. נראה היה כי החליט מראש להפליל את המרכז הרפואי. ד"ר קאבה כבר התחרט עמוקות על שהסכים להשאיר את הצדיק. היה ברור לו איך יגיב המבקר כשיראה את הרבי המתחזה לחולה. הפרופסור נכנס לחדרו של הרבי, העיף מבט לעבר החולה, ולפתע קפא על עמדו. כעבור רגע ניתק ממלוויו ורץ אל הצדיק, כשהוא מחבקו ונופל על צווארו בהתרגשות. סבר פניו השתנה באחת, והוא שוחח עם הרבי בשמחה גלויה, כאילו היה מכר ותיק. רק כעבור זמן רב נפרד מהצדיק, כשהוא פונה אל הד"ר קאבה ומבקשו להעניק לרבי את מלוא היחס שהוא ראוי לו. מאותו רגע חל מפנה בהתנהגותו. הוא כבר לא נראה חורש רע, אלא היה מחויך וקשוב. סיכום הביקור היה חיובי, והפרופסור שיבח את המקום ואת מנהלו. באווירה הידידותית שנוצרה תהה הד"ר לפשר יחסו לרבי. "בילדותי", סיפר הפרופסור, "הייתי ילד מופרע. לא למדתי בבית הספר, אלא עסקתי בתגרות ובמעשי קונדס. יום אחד לקחני אבי לעיירה ויז'ניציה, אל הרבי הנמצא כאן, שיברכני. הרבי שאלני באיזה מקצוע רצוני לעסוק בבגרותי. עניתי לרבי שאיני חפץ ללמוד מקצוע. "הרבי דיבר על ליבי. השבתי שאין בי סבלנות להשקיע בלימודים. הרבי ענה: 'אם תבטיח לי שלעולם לא תפגע ביהודי — אמליץ לך ללמוד רפואה ומבטיחך אני שתצליח בלימודיך'. וכך היה... ובכן, האם לא אעשה למען הרבי כל שביכולתי ?... הכל לטובה (אפריון לשלמה, גליון 111) סח הגאון ר' שמשון פינקוס זצ"ל: מעשה נורא שמעתי על קבוצה של ארבע מאות יהודים, שהיו אזרחים גרמניים ונתגלגלו בשנות המלחמה לאנגליה. הבריטים לא יכלו להחזיק בתוכם פליטים גרמנים, החשודים כמרגלים בזמן המלחמה, ולכן אספו את כל הקבוצה ושלחו אותם באניית מסחר לגירוש באוסטרליה. רשעים אלו שחררו אסירים ופושעים מבתי כלא, כדי שישמשו כמלחים על האנייה. אך יצוא יצאה האנייה מהנמל באנגליה, והתחילו המלחים להתעלל בקבוצת היהודים. גנבו מהם את מזוודותיהם ובזזו לעצמם כרצונם. את הנותר השליכו באכזריות למצולות ים... הצער ועגמת הנפש על איבוד החפצים, המזכרות והמכתבים האישיים היו גדולים מאוד. "מה זה עשה השם לנו"? כך הגיעו הפליטים בעירום ובחוסר כל, עד שלבסוף התאקלמו באוסטרליה. והנה, לפני מספר שנים, עשרות שנים לאחר הגירוש ההוא, מצא יהודי אחד יומן של קצין גרמני ששירת בשנות המלחמה בצוללת. באחד הפרקים המתארים את שנות המלחמה הוא כתב על אניית מסחר בריטית שנקלטה ברדאר של הצוללת. הפלגה ללא ליווי צבאי הייתה נחשבת בזמן ההוא כהתאבדות. ביומן נכתב כי ניתנה הוראה לירות על האנייה. אך לא היה ברור אם אכן היריות פגעו במטרה. כיוון שנקלט ברדאר שמזוודות וחפצים פזורים סביב האנייה, נשלחה סירה למשות אותם מן המים. בבדיקה גילו מכתבים בגרמנית של אזרחים גרמניים. רושם הקצין: שמחנו שלא פגענו באנייה עם גרמנים כמותנו. בהוראה שקיבלנו מהפירר בעצמו (היטלר ימ"ש), הופקדנו ללוות את האנייה עד לאוסטרליה בכדי להגן עליה מפני תוקפים בריטים אפשריים... לאחר שנוסעי האנייה ירדו והיא חזרה לאנגליה, זיהו הגרמנים שהיא שייכת לאנגלים ופוצצו אותה... הבה נתבונן בעומק המעשה 40 שנה יהודים בכו והצטערו על אבדן המזכרות והמכתבים האישיים. אולי אפילו התמרמרו על מדת הדין שפגעה בהם. והנה מתברר למפרע גודל החסד שעשה השי"ת עמם. הנסים מתרחשים סביבנו, אך לא תמיד אנחנו רואים אותם. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/

יום חמישי, 26 בפברואר 2015

אמרי שפר ח' אדר ה'תשע"ה

אל תחשוש לבקש עצה מאחרים "מכל מלמדי השכלתי" . בשם הגה"ק הגרי"ז מבריסק זי''ע אומרים, שפירש בדרך צחות: שבא הכתוב לומר, שאפילו ש"מרדכי היה משנה למלך וגדול ליהודים", עם כל זה הוא לא הסתנוור... אלא היה "ודובר שלום" - היה אומר "שלום" "לכל זרעו –" היינו לכל אחד אפילו לילד! ולא הרגיש בזה שום פחיתות כבוד!... הבגד איננו רק כיסוי לגוף - כייעודו הראשוני בימי אדם הראשון. הוא גם כלי לעלייה ולהשגה. כמו של הכהן במקדש, הוא תזכורת אקטיבית ליעדים הרוחניים אליהם אנו חותרים. בגד זול מכתיב לאדם, מכורח, יעדים אנטי-ערכיים. משכך, ישנה משמעות רבה מאוד לבגד בעיצוב זהות הבית היהודי. הבגד מבטא את הרוח החינוכית של הבית. את הכיוון לאורו יצעדו בניו. (הרב אברהם ישראל פרידמן) ''הבגדים עושים את האדם" הצחוק נובע מתוך רגש נפשי עמוק , תדע כיצד להשתמש .. בו ברצינות הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי ע" היה קורא את הפסוק "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו" על פורים ויום הכיפורים. כי בפורים קודם מתענים ואחר כך משתה ושמחה, וביום הכיפורים להיפך, קודם בערב יום הכיפורים מצווה להרבות באכילה ושתיה, ואחר כך מתענים. וזה פשוטו של מקרא " : והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". כי בערב יוהכ"פ השטן מקטרג על ישראל שעסוקים באכילה ושתיה, מראים לו על "מאחרינו", שיביט על יום המחרת שהיהודים יתענו ויתקדשו מחר, מערב עד ערב. בפורים שוב בא השטן לקטרג על ישראל שהם שמחים, אז מראים לו את "ומלפנינו", שיסתכל על התענית של יום האתמול... יש אומרים אם האדם היה שומע את ההספדים לפני מותו, לא היה מת! ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים (ג ח.) - זו היתה טענת המן למלך: "מפוזר ומפורד בין העמים –" אין הם חסים עוד על כבודם, את כל המחלוקות הפנימיות שביניהם, את כל הפיזור והפירוד שלהם, הם נושאים ומוציאים החוצה אל רשות הרבים, אל "בין העמים", והודות לכך גלויים וידועים לנו כל חסרונותיהם וכל חולשותיהם, וכבר אנו יודעים, איפוא, איך להילחם בהם ולנצחם ... אמונת חכמים (ברכי נפשי) בשהותי פעם בקרית צאנז בנתניה, פגשתי אחד החסידים בשם הרב ישכר דב רוזנברג, וראיתי עליו מאור פנים מיוחד במינו, ומן הדברים שסיפרו לי עליו הבנתי שמדובר ביהודי המוסר את נפשו לדברים שברוחניות, ועושה חסד עם הציבור בצורה יוצאת מן הכלל. וכשסיפר לי הוא עצמו מה עבר עליו, הבינותי מדוע הוא מתאמץ כל כך לעלות ולהתעלות. מהסיפור המופלא שהיה בפיו, נוכל ללמוד גם שיהודי שנחון באמונת חכמים אמיתית, ולא זז כמלוא הנימה מהוראותיו של רבו, יראה נסים ונפלאות, ויזכה לדברים גדולים באמת. הרופאים סירבו לקחת אחריות. במוצאי שבת פרשת 'תצוה', אור לי"ד אדר א' תשל"ו, נפל הרב רוזנברג לתוך פיר של מעלית בעומק של 7 מטרים. נחבלתי קשות, הוא מספר, והרופאים בבית החולים לא קידמוני בבשורות מרנינות.... בצילום הרנטגן אובחן שיש לי שבר בחוליה שבשדרה, רח"ל, ושתי כפות הרגליים היו מרוסקות . הרופאים המליצו, תשמעו טוב, לקשור אותי במתיחת חבל למיטה לתקופה שבין 9 חודשים לשנה תמימה. לא פחות ולא יותר. וזאת כדי שהחוליה השבורה לא תלחץ על חוט השדרה. אחרי שאהיה קשור למיטה לכל אורך התקופה הנ"ל, אצטרך לעבור ניתוח בשדרה, כדי לחבר את החוליה לחוליות השכנות. ואם לא היה בכל זה, אזדקק גם לעבור ניתוח על הרגליים. הצפי הרפואי היה שגם אם אצא מהניתוחים הללו בשלום, אשאר נכה קשה לכל ימי חיי. מספר הרב רוזנברג: כיון שמעודי לא עשיתי שום פעולה בלי להיוועץ תחילה במורי ורבי, הגה"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, בעל ה'שפע חיים', גם הפעם שלחתי את צילום הרנטגן אל הקודש פנימה, וביקשתי מהרבי שיעיין בו. והנה, השליח חוזר אליי, נושם ונושף, וכולו נרגש, ואומר שהרבי אמר שאבחנתם של הרופאים שמדובר בשבר בחוליה, היא טעות! עוד זאת, הרבי ציווה להעבירני לבית חולים אחר, שם מתמחים במיוחד ברפואת שברים שבפרקים. הרופאים, בשומעם את הוראתו של הרבי בעניין ההעברה לבית חולים אחר, סירבו לקחת על עצמם אחריות לפעולה זו, באומרם שאסור להזיזני כמלוא הנימה, וכל תנועה שתיעשה עתה באיברים הפגועים, יכולה לשתק אותי לגמרי לכל החיים. בירור בדינה של הבהמה שלחתי שוב את דברי הרופאים אל הרבי, אבל ה'שפע חיים' אמר שהוא לוקח את הדבר תחת אחריותו. לכן, כשבית החולים דרש שאחתום על הסכמתי להעברה, חתמתי ללא כל פקפוק. 'אם הרבי לקח אחריות, מה לי לחשוש! צדיק גוזר והקב"ה מקיים', אמרתי לעצמי, ולסובבים אותי. ואכן, ההעברה עברה בשלום רב, ולא התעוררה כל בעיה. בבית החולים השני צילמו שוב את האיברים הפגועים, והנה פלאי פלאים, בצילום הנוכחי אובחן שהשבר איננו כה חמור, המצריך קשירה למיטה. החוליה לא נשברה כלל, ובסך הכל היא נדחסה קמעה, ואינה לוחצת על חוט השדרה. הבשורה הזו כמעט ו'הקפיצה' את ר' ישכר- דב ממקומו... נעבור אל חדרו של הרבי זצ""ל. כ"ק האדמו"ר ירד בינתיים לטבול במקווה, ואחר כך התיישב לברר מה דינה של בהמה שנפצעה בשדרתה, במקרה דומה שהיה אצל החסיד. במשך כל שעות הלילה ישב הרבי וערך משא ומתן הלכתי, שבסיומו הכשיר את הבהמה . וכל זה כדי 'להכשיר' את שדרתו וחולייתו של ר' ישכר דב, שהרי טריפה אינה חיה... אחרי שבוע השתחררתי מבית החולים, ואמנם הייתי רתוק עדיין לכסא גלגלים, אבל ברוך השם שלא נאלצתי להיקשר למיטה לתקופה כה ארוכה. 'היית כבר בעולם האמת' עברו עוד 3 שבועות, ובסעודת פורים התעקשתי להגיע אל שלחנו של הרבי בסעודת פורים. כאשר התקרבתי אליו, והתכופפתי מכיסא הגלגלים כדי לתת לו שלום ולנשק את ידיו הקדושות, פנה אליי בחיוך, ואמר בפנים צוהלות: 'לאחר פורים תוכל כבר ללכת על הרגליים שלך' .אחרי הסעודה הכניסוני אל הקודש פנימה, ואז אמר לי הרבי בהאי לישנא: 'תדע שהיית כבר בעולם האמת, והחזרנו אותך משם, והינך ממש כקטן שנולד'! כיון שאמונת צדיקים פיעמה בי בחוזק, קמתי למחרת בבוקר ודרכתי על רגליי, אבל מיד נפלתי ארצה, כי לא הייתי מסוגל עדיין לעמוד על הרגליים בלא תמיכה.ח זרתי למיטה, ושיננתי לעצמי שוב ושוב את דבריו הקדושים שלאחר פורים אוכל כבר ללכת על הרגליים שלי, וכעבור שעה נוספת קמתי שוב מהמיטה, והפעם דרכתי בזהירות על שתי רגליי, כשמרבית המשקל נשען עדיין על הידיים הסומכות, ואני נשען על השידה שליד המיטה. חלפה עוד שעה, וניסיתי שוב, והנה אני מסוגל לעמוד כבר כמה שניות לבד. וכך מדי שעה נעמדתי על רגליי, תוך שאני מאריך את זמן העמידה, עד שבסופו של היום הייתי כבר מסוגל ללכת לבדי כמעט מבלי תמיכה. כעבור שבועות ספורים לא הרגשתי כלל כאבים, והלכתי כאחד האדם. כששמעתי את סיפורו של האיש, הבנתי לפשר ההתמסרות הבלתי נלאית שלו לכל דבר שבקדושה, וראיתי גם אמונת חכמים בטהרתה. חלון בית החולים (אברהם אבינו גיליון 320) שני אנשים חלקו חדר בבית החולים. אחד האנשים הורשה לשבת במיטתו במשך שעה בכל יום, כדי לנקז את הנוזלים מריאותיו. מיטתו הייתה מוצבת ליד החלון היחידי בחדר. האדם השני נאלץ לשכב במיטתו במשך כל היום, ללא יכולת לקום. שני הגברים דיברו ביניהם שעות על גבי שעות. הם דיברו על המשפחות שלהם, על העבודה שלהם, על בית הכנסת בו התפללו, מה עשו בצבא. בכל פעם כאשר האדם שליד החלון הורשה לשבת, הוא העביר את הזמן על ידי תיאור של כל המראות הנראים מהחלון לחברו לחדר. האדם במיטה השנייה חיכה בכל יום, לשעה בה עולמו הורחב ונמלא בצבעים ובחיים המתוארים על ידי חברו שליד החלון. החלון השקיף על פארק ירוק עם אגם יפהפה, ברווזים וברבורים שטים במים בשעה שילדים משחקים בתופסת ומחבואים. האדם שליד החלון תיאר את שראה והאדם במיטה השנייה עצם את עיניו והפליג בדמיונו אל הפארק שטוף השמש. בוקר אחד האחות הגיעה לחדרם של החברים ומצאה את גופתו של החבר במיטה שליד החלון. הוא נפטר בשלווה בשנתו. האחות קראה לעובדי בית החולים כדי שיפנו את גופת הנפטר. לאחר זמן מה, ביקש החבר שנשאר לבדו לעבור למיטה שליד החלון. האחות הסכימה, והעבירה אותו אל המיטה הנכספת. האיש התרומם אט אט והביט לראשונה מחלון החדר. המראה היחידי אותו ראה, היה של קיר לבנים ריק. החולה קרא לאחות ושאל אותה מה לדעתה גרם לחברו לתאר דברים נפלאים כל כך. האחות ענתה לו כי ידידו היה עיוור, וכלל לא יכל לראות את שמחוץ לחלון. ואז הוסיפה ואמרה אולי הוא רק רצה לעודד אותך. מוסר השכל: יש אושר בלתי נדלה בגרימת אושר לאחרים, למרות המצב בו אנו נמצאים. צרת רבים חצי נחמה, אך שמחת רבים מוכפלת פי כמה. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/