אמרי שפר כ"א שבט ה'תשע"ח

אתה לא יודע לאן אתה הולך, לעולם לא תגיע לאן שאתה רוצה!

   גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך (כב יב). בספר ''על התורה'' כותב: שאלו את רבי יחזקאל מקוזמיר, האם אדם מתעטף בציצית, והלא בטלית הוא מתעטף, ולמה טבעו חכמים מטבע של ברכה להתעטף בציצית ולא להתעטף בטלית? ענה: מפני שהציצית משפילה את עצמה ונמצאת קרוב לארץ, בדין הוא שיברכו עליה. כי מי שהוא שפל הוא גבוה ומי שגבוה הוא שפל.

הגשמיות של השני, היא הרוחניות שלי.

    הרב וולבה זצ"ל בספרו 'עלי שור', (מבוא לשער השלישי) כותב כך: "היודע את עצמו, ימצא גם דרך לתקן את עצמו, כי אם לא לשם תיקון – מה לו הידיעה! ידיעת עצמו שונה מכל ידיעה אחרת שאדם יכול לרכוש: כל אדם הינו עולם מיוחד, והידיעה על עולמו הפנימי מוכרח הוא בעצמו למצוא, כמעט בלי עזרה מזולתו".

חשבֹונֹותַ שמיִם (פניני עין חמד, עלון 671)  

להלן סיפור המעובד מתוך 'שלוםַ לעם' ויש בו כדי ללמדנו כי כל מה שנעשה הוא מאיתו יתברך ולעיתים הסיבה תתברר לאחר זמן מה.

ומעשה שהיה – כך היה: יוכבד ברודי הייתה בסך הכול בת חמש-עשרה, כאשר הנאצים פלשו לאוסטריה, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. עד אז חייה זרמו על מי מנוחות, אבל הכול השתנה באותו יום - גרמניה סיפחה את אוסטריה והפכה אותה לחלקַ משטחה,ַוממילא כלַ האזרחיםַ נהפכוַ לתושביםַ זמנייםַ שלַ גרמניה. היא לא תשכח לעולם את היום שבו אספו את כל היהודים האוסטרים מול רחבת העירייה והללו נעמדו בתור ארוך כשדרכוניהם הגרמניים החדשים בידיהם, השוטר הנאציַ נטל כל דרכון, הביט בשחצנות אל האיש שמולו וחתםַ את המילה 'יודן' באותיות אדומות גדולות על גביַ הדרכון. אבא של יוכבד היה כל כך המום מההשפלה, עד שהוא החליט עוד באותו היום שזה הזמן לעלות לארץ ישראל. לאחר מאמצים רבים הם הצליחו להשיג כרטיסים לאנייה. בדיעבד התברר, שהייתה זאת האנייה האחרונה לפניַ שהבריטיםַ הטילוַ סגרַ עלַ חופיַ הארץ.

את זוועות השואה יוכבד לא עברה אבל כל משפחתה וחברותיה שנשארו מאחור נרצחו בשואה האיומה. זו גם הסיבה שהיא לא רצתה שום קשר עם עברה, ולכן כאשר בסיום המלחמה הודיעה ממשלת גרמניה החדשה, שכלַ מי שסבל מהכיבוש וארצו סופחה לגרמניה יוכל לקבלַ אזרחותַ גרמנית,ַזהַ ממשַׁ לאַ ענייןַ אתַ יוכבד.ַ להיפך, היא נתנה את הדרכון יחד עם כל המסמכים הישנים לחברתה הטובה שתשמור עליהם.

חלפו שנים, יוכבד הקימה משפחה לתפארת, ילדים ונכדים, ולבסוף הלכה לעולמה בשיבה טובה. רבקה לוי הייתה די מופתעת מהחבילה שקיבלה בדואר , זה היה ללא ספק הדרכון של סבתא שלה - יוכבד, זו הפעם הראשונה שהיא רואה את תמונתה בתור ילדה קטנה, והסיפורים שהיא שמעה כל השנים קרמו עור וגידים, החותמת האדומה עם המילה 'יודן' אכן התנוססה על עמוד השער של הדרכון ממש כמו התיאורים ששמעה מסבתא שלה כאשר הייתה ילדה קטנה. בהתחלה היא ממש התלבטה מה עליה לעשות עם הדרכון שנשלח אליה על ידי צאצאי החברה של סבתא שלה שנפטרה גם היא לפני מספר חודשים, בשלב מסוים היא נזכרה, שקראה באיזשהו מקום על כך שממשלת גרמניה מאפשרת לכל צאצאי התושבים שסופחו עד שנת 1934 לקבל אזרחות גרמנית הם וכל בני משפחתם. זו הייתה הסיבה, שהיא החליטה לבסוף לאכסן אותו בין המסמכים שלה, למרות שלא הייתה שום סיבה שבעולם, שתגרום לה אי פעם לרצות לקבל אזרחות גרמנית.

שלוש שנים חלפו מאז, ויום אחד רחל בתה בת התשע החלה להרגיש חולשה כללית בכל הגוף. היא נשלחה על ידי הרופאים לבדיקות מקיפות. בסופן התברר לתדהמתם הרבה, שרחל סובלת ממחלת כבד קשה ל"ע, עורה הפך צהוב והיא לא הייתה מסוגלת כמעט להרים את ידיה מרוב חולשה. רחל אושפזה בבית הרפואה תוך כדי בידוד מוחלט, מחשש שמא תידבק בחיידק שיוכל חס ושלום להכריע את גופה החלש. עולמה של רבקה כמעט קרס עליה, וכל חייה סבו סביב בית הרפואה. היא פנתה לטובי המומחים, אך הללו אמרו שאין בישראל אף מומחה היודע לטפל במחלה הזאת, היא שאלה מומחים בינלאומיים עדַ שלבסוףַ נודעַ להַ שרקַ בגרמניהַ ישנוַ מרכזַ רפואיַ בעלַ ידעַ רבַ בטיפולַ במחלהַ הנדירה. התברר שעלויות הטיפול והאשפוז במשך חודשים ארוכים במרכז הרפואי הם מיליוןַ יורו, וכמובן שהביטוח הרפואי שלה לא מכסה את העלויות האסטרונומיות.

רבקה הייתה אובדת עצות, אמנם אין מחיר לחיים אבלַ מאיפה הם ישיגו סכום כל כך גדול בזמן כה קצר?! ואז הבליח בראשה רעיון מטורף: 'הדרכוןַ שלַ סבתא!ַ לפיַ החוקַ אנחנוַ יכוליםַ לקבלַ אזרחותַ גרמנית!'. היא רצה במהירות לחדרה והחלה לנבור בין המסמכים הישנים עד שלבסוף מצאה את הדרכון עם הדפים הצהובים והחותמת האדומה, שבוע לאחר מכן היא ובתה היו כבר על המטוס בדרך לגרמניה. הם פנו לכל הגורמים שיכלו לזרז את התהליכים, ותוךַ שבוע היו היא וכל ילדיה בעלי אזרחות גרמנית. מהַ שהפחיתַ אתַ עלויותַ הטיפולַ ברחלַ לכמהַ עשרותַ אלפיַ יורוַ בודדים...

וכךַ לאחרַ שבעים שנה,ַ החותמתַ האדומהַ עםַ המילהַ 'יודן'ַ שכלַ כךַ השפילהַ ילדהַ יהודייהַ אחת,ַ הצילהַ אתַ חייהַ שלַ ילדהַ יהודייהַ אחרתַ– הנינהַ שלה...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"א אלול ה'תשע"ה

אף פעם אך תעשו טעויות ברגע של כעס. הכעס עובר... הטעויות לא.

     גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך (כב יב). בספר ''על התורה'' כותב: שאלו את רבי יחזקאל מקוזמיר, האם אדם מתעטף בציצית, והלא בטלית הוא מתעטף, ולמה טבעו חכמים מטבע של ברכה להתעטף בציצית ולא להתעטף בטלית? ענה: מפני שהציצית משפילה את עצמה ונמצאת קרוב לארץ, בדין הוא שיברכו עליה. כי מי שהוא שפל הוא גבוה ומי שגבוה הוא שפל.

     הקאברינער זי''ע אמר: בזמנינו, המתגאה אינו אלא כסוס כפרד אין הבין, כי באמת אין כיום במה ומה להתגאות

     חסיד אחד נכנס פעם אל אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש והתאונן שקשה עליו להתבונן באריכות הראויה לפני התפילה. ענה לו הרבי: ”היודע אתה מהו להתבונן באריכות? האדם צריך להתבונן מה הוא יכול להיות, מה הוא מוכרח להיות, ומה הוא באמת בהווה -  וזו היא התבוננות!

הקדיחה (שרפה) את תבשילו (קול ברמה, עלון יג' באלול תשע"ה)

     מעשה בזמנינו באחד מראשי הישיבות שטס לארצות הברית כדי להביא תרומות לישיבתו המעטירה, אלא שהמצב שם היה קשה ובקושי הצליח לגייס קצת כסף, ונזכר הרב שיש לו חבר שלמד אתו בישיבת סלבודקה שבבני ברק בהיותם צעירים, וכיום הוא איש עסקים עשיר שמתגורר בארצות הברית. ואחר בירור קצר נודע לרב את אזור מגוריו והלך אליו.  כשנפגשו שני החברים התחבקו ושאלו איש לרעהו לשלום, אלא שהאיש עסקים אמר לרב אפילו שאנו חברים משכבר הימים, העסקים בשפל ואין באפשרותי ליתן תרומה, אמר לו הרב אני יומיים לא זכיתי לפתוח גמרא, אני רוצה ללמוד איתך את הדף היומי בסך הכול, אני יודע שאתה למדן טוב.

מיד הגמרות נפתחו והחלו בלימוד, ואותו יום של הדף היומי עסק בסוגיה בגיטין (צ) מתי מותר לגרש את האישה, ואמרו בית שמאי אם מצא בה דבר ערווה, ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה (שרפה) את תבשילו. ובעל הבית אמר לרב יש לי קושיא האם בגלל שהיא הקדיחה תבשילו הוא יקום ויגרש אותה, זה לא מוגזם, אז קורה שהיא שכחה את התבשיל על הגז, בגלל זה לגרש?  הרב קבל סייעתא דשמיא ואמר לו יש שלוש סוגים בעניין הזה, סוג א' אישה שרואה שהתבשיל נשרף מלמטה, אומרת כיון שבעלי הוא לומד תורה אני אתן לו את החלק הטוב, ואילו את השרוף אני יאכל, זו אישה צדיקה. סוג ב' שאומרת האישה נכון שבעלי לומד תורה, אבל גם אני חשובה מאוד שהרי אני מבשלת ומכבסת ומגהצת ועוד ועוד, ולכן נתחלק חצי חצי, שלו יהיה חצי טוב וחצי שרוף, וגם לי, זו אישה בינונית. סוג ג' שהאישה אומרת וכי מה הוא עושה שם בכולל, בסך הכול הוא מחמם את הכיסא, אני עובדת פיזית, ולכן הוא יקבל את השרוף ואני אקח את החלק הטוב, ולכן כתוב במשנה שבית הלל אומרים הקדיחה תבשילו,  כלומר: רק החלק שלו שרוף, ואחת כזו אומרים בית הלל מותר ליתן לה גט.

     וכאן פנה ראש הישיבה לעשיר ואמר לו, הקדוש ברוך הוא זה החתן ואנו בני ישראל זו הכלה, ויש שלוש סוגים, סוג א' יש מי שיש לו הרבה כסף ותורם לישיבות ולעניים אך פתאום יש מיתון והעסקים לא משגשגים כבעבר, ואף על פי כן אומר העשיר בחלק של התרומות לישיבות ולעניים אני לא נוגע אני יוריד קצת מהלוקסוס שהתרגלתי, זה אדם צדיק.  סוג ב' אדם שרואה שיש מיתון ועסקים בשפל אומר חצי ממה שאני רגיל ליתן אני מוריד וחצי מעצמי, זה אדם בינוני . סוג ג' כאשר האדם אומר העסקים בשפל אין פרנסה כראוי אזי קודם כל אין תרומות לישיבות, אבל בלוקסוס ובחיים שהוא התרגל לא מוריד מאומה, כזה אדם ה' עלול ליתן לו גט, כשמוע העשיר את דברי הרב קם והביא פנקס שיקים ונתן לו סכום אדיר. מלמדנו שמלימוד הגמרא אתה מקבל הכול!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/