אדם שהסתבך חלילה בעבירות, וטימא את גופו הנמשל לביתה של הנשמה. כאשר הוא שב
בתשובה, הרי זה כבנין בית חדש. מה יעשה שלא ישוב לחטוא? יבנה
"מעקה", כלומר יציב לעצמו גדרים וסייגים, שימנעוהו מליפול בשנית. (רבנו "בן איש חי"
זצ"ל)
אנחנו משתוקקים לתחושות חדשות, אך
עד מהרה אנו הופכים אדישים כלפיהם. פלאי האתמול הם התופעות הנפוצות של היום.
יש נוהגים לעשות התרת נדרים באלול והרמז "לא יחל דברו ככל" סופי
תיבות "אלול". (הרב
"שפתי כהן" על התורה פרשת מטות(.
כ'י
ת'צא ל'מלחמה ר"ת כת"ל, אותו כותל המפריד מבדיל ומפסיק, 'אויביך' הוא
אויבו של האדם, אם רק תצא נגדו למלחמה, 'ונתנו ה' אלוקיך בידך'.
העורך דין כל כך
רצה למסור שיעור... (להתעדן
באהבתך, עלון 213)
הרב כהנא (מנהל סמינר כהנא) אומר שיעור בדף היומי בקרית "ישמח משה"
הסמוכה לקריית אונו וגני תקווה, והוא סיפר שיש להם בקריה עורך דין האומר שיעור דף
היומי פעמים ביום – בחמש וחצי בבוקר עוד לפני התפילה, ושוב בשמונה. יש ציבור גדול
של שומעים. מה יעשה העורך דין, והוא צריך להיות בבית משפט של הערכאות,
יש לו בעיה – בית המשפט מתחיל בשמונה, והוא, בשמונה אומר שיעור. בסייעתא דשמיא היה
לו סידור ממושך עם השופט, שהוא מגיע רק בתשע וחצי. בתיק הראשון לא הוא מטפל, כי
הוא עסוק בשיעור.
לפני כמה חודשים – מספר הרב כהנא – החליפו את השופט. הגיעה שופטת – איזבל
(כלשונו). עוד לא נכנסה ממש לתפקידה השוטף, וכבר החלה את תקופת הניסיון. היא ראתה
שהוא מגיע רק בתשע וחצי. תגובתה הייתה נחרצת: "בשום אופן לא! אין כזה דבר!
בשמונה אתה פה!" הוא ניסה להסביר לה – "תביני מה הולך פה, יש לי
שיעור", אבל זה היה כמו לדבר אל הקיר – "שום דבר, בשמונה אתה פה. אבן,
לא זזה מהמקום" ) איך הוא
אמר? איזבל(. נראה היה כי לא תהיה לו ברירה והוא יאלץ לנסות לקחת ממלא
מקום למסור את השיעור. קשה אמנם למצוא תלמיד חכם שיגיד שיעור, אחרי שהשומעים
מתרגלים לשמוע מפי מגיד שיעור מסוים, אבל אין ברירה.
שבוע לפני שהיא התחילה את התפקיד המעשי והרשמי, לא עלינו ולא עליכם, נפלה
ושברה את הרגל. ה' ישמור. יותר מחודש הייתה לה זכות הבראה. טוב, יש לו שקט חודש
שלם – לשבת וללמוד . יום לפני
שהיא חזרה מההבראה, הגיעה ידיעה שהשופטת עסוקה במקרה מסובך בעניינים פרטיים דחופים
ומאוד לחוצים, לכן הגעתה מתעכבת לשבועיים נוספים לסידורים ועניינים. בסדר. מספר
לי הרב כהנא, שאני מכירו כאדם מאוד נאמן ודייקן.
יום אחד לפני שהיא מסיימת את השבועיים לעניינים האישיים החשובים, היא קבלה שפעת.
ובינתיים הוא יושב ולומד, ברוך ה', א מחיה, שקט. אתם יודעים כי עורכי דין, בתוך
בית המשפט, בעת הדיון, הם רבים זה מול זה, אבל בחוץ הם ידידים טובים. והנה יום אחד
מגיע אליו העורך דין השני שמולו – ה 'בר פלוגתא' הקבוע שלו, ואומר לו: "תשמע,
יש לי עכשיו הזדמנות נפלאה של השתלמות, האם אפשר לדחות את התיקים שלנו לשעה מאוחרת
יותר, מידי בוקר?" " אני מוכן, אין לי בעיה, מאה אחוז" – השיב מיודענו –
"אבל חושבני שיש בעיה עם השופטת... עכשיו היא עם שפעת, פעם הרגל שבורה, פעם
עניינים אישיים, אבל סוף כל סוף הסיפורים יסתיימו, והיא לא מוכנה". אמר:
"אצלי זה עניין של חצי שנה, וחשוב לי מאוד, אני אדבר איתה" . "
אדרבה, לך ודבר איתה". הוא הגיע אליה והיא ראתה אותו שהוא לא
אחד מה"דוסים השחורים" הללו. ראתה "אחד משלנו", שבא ומבקש
בתמימות שיש לו השתלמות חצי שנה – "בסדר גמור", נתנה לו. והעורך דין דנן
אוטומטית נהיה משוחרר.
אומר לי הרב כהנא:
"ראינו עין בעין בחוש את ההשגחה של בורא העולם – 'בדרך שאדם רוצה לילך –
מוליכין אותו'". כשם שהמלאך גבריאל חבט את נערותיה של בתיה כדי להוציא את
רצונה של בתיה לפועל כך כאן המלאכים שנבראו מהמצוות שעשה חבטו את אותה שופטת פעם
רגל שבורה ופעם שפעת... כדי להוציא את רצונו של אותו עו"ד לפועל. הוא כל כך
רצה להגיד את השיעור, ללמוד וללמד, אז כל פעם היה "באבע מעשה" אחר, ועתה
יש לו חצי שנה נוספת של שקט על הראש.
אתם מבינים לבד שזה הקב"ה. ישנו פתגם "אין דבר העומד בפני הרצון".
מדוע? כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, יש לו סייעתא דשמיא.
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה