בס"ד.
פרשת "יתרו"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
אתר: www.h-y1.fav.co.il
"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע...ושפטו את העם בכל עת" (שמות י"ח/כא'-כב').
יתרו, חותן משה, מייעץ לו למנות שרים ודיינים לבני ישראל, שישפטו את העם ויעזרו למשה בהנהגת העם. מנהיגים אלה צריכים להיות בעלי תכונות מנהיגותיות וכישורים ברמה גבוהה: "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע". ארבע התכונות שנימנו, מתייחסות בעיקרן לאופי, יושר והגינות.
מדוע לא מצא משה לנכון למנות שרים ושופטים כדי לסייע לו בהנהגת העם? מדוע המתין להצעת יתרו חותנו? - משה, כשליח האל, ציפה אולי מבורא עולם למינוי מנהיגות מקרב העם. בא יתרו והבהיר לו כי לא יתכן שיעשה הכל לבדו: "נבול תיבול גם אתה, גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשוהו לבדך" (י"ח/יח'). משה למד מיתרו כי גם הנהגה עפ"י הקב"ה - מותנית בהבנה אנושית וביישום באמצעות בני אדם כי האדם שותף לבורא עולם. התורה האלוקית איננה מקוימת בכח ניסי, אלא ע"י אנשים בכח הבנתם, תבונתם ומגמתם של מנהיגים המקבלים את התורה מרצונם והם נכונים להנחיל תורה לדור הבא.
רבנו בחיי, מדגיש כי כל התכונות-המידות המוזכרות, כלולות ב"אנשי חיל". הם צריכים להיות אמיצים, נחרצים, בעלי אומץ לב, אך עליהם לשלב תכונות מוסריות להנהגתם - "שונאי בצע". הלמדנות חשובה מאוד בתורתנו, אך מה שקובע הוא התנהגות המנהיג, המוסריות שבו, ומידותיו.
בספר דברים, משה מתאר את מינוי הנבחרים ואומר: "ואקח את ראשי שבטיכם, אנשים חכמים נבונים וידועים, ואתן אותם ראשים עליכם..." (א'/טו'). על המנהיגים להיות בעלי שלוש תכונות נוספות וחשובות: חכמה, תבונה וידועים לציבור. בנוסף לארבע התכונות הראשונות הקשורות בעיקרן למידותיו של המנהיג, הפעם מוסיפים שלוש תכונות ברורות למנהיג, שיהיה חכם ונבון, למדן, מבין דבר מתוך דבר ,איש אינטלקטואל. הרמב"ם מציין שהחכמה היא השלמות עליונה, ומשמעותה הכרת האמיתות האלוקית.
תכונה נוספת ומשמעותית היא: "וידועים". היינו, המנהיג צריך להיות ידוע לציבור, מקובל על הבריות, מחובר לאנשים, עוזר ומסייע. עליו "לשווק" את עצמו כדי שיכירוהו. משה שהיה איש האלוקים - איש נסים - היה מהיר משפט , ידע מיד היכן הדין נוטה ולכן לא ציוה לעשות פשרה. אך כשירבו הדיינים, מציין הנצי"ב, הם יעשו פשרות כדי להביא לשלום בין כולם.
אם נבחן היטב את 4 התכונות המנהיגותיות שבספר שמות - שממוקדות במידות, ונוסיף עליהן את 3 התכונות שבספר דברים - שמתייחסות לחכמת המנהיג - שיהא שכלתן, בעל אוצר בלום של ידע במוחו, נבין שמאז ועד היום תכונות מנהיגותיות אלו תקפות. יושר, הגינות, אמת, אהבה בין אנשים בעלי הליכות עולם הוגנות, לימוד מתמיד של תורה ודעת - במיצוי היכולת האינטלקטואלית ובהנחלת תורה לדור הבא, הן תכונות חשובות ביותר למנהיג.
אנו רואים כי מינוי מנהיגים, התנהלותם האישית בהנהגת העם והשפעתם על גיבוש העם חשובה ורבה ביותר. התכונות המנהיגותיות, במידות ובחכמה, הנלמדות בפרשת "יתרו" - לפני מתן תורה ואחריה -טרם כניסתם לארץ, מהוות מודל נפלא ליישום לדורנו בכל הרבדים, והן תקפות מאז בניית העם היהודי ועד היום - בארצנו המובטחת, הנצחית!
ד"ר יחיאל שרמן
משלי שלמה
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
אתר: www.h-y1.fav.co.il
"בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן, וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל. לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל, וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת. חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ, וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה. אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם, וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ, וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר. בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד, וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ. יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת. גַּם בִּשְׂחֹק יִכְאַב לֵב, וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה". (משלי י"ד/ו'-יג')
הפסוקים שלפנינו עוסקים באדם הנבון היודע כיצד להתנהג בחיים בחכמה ובדעת, בחשיבות להתרחק מאדם כסיל, בעובדה שרק האדם עצמו מרגיש ומבין היטב את עמו יותר מכל אחד אחר ומדגישים את היושר ככח קיומי בעולם.
"בקש לו חכמה ואין, ודעת לנבון נקל" - הלץ המתלוצץ הוא אינו רציני ואין לו יראת שמים, שהיא יסוד החוכמה, לא יצליח למצוא את החוכמה גם אם יבקשנה. לעומת זאת, האדם הפיקח הוא בעל תבונה, המבקש חכמה ודעת, יהיה לו קל למוצאה, כי הוא ילך אל החכמים וילמדנה.
"לך מנגד לאיש כסיל, ובל ידעת שפתי אמת" - התרחק מאיש כסיל, החסר תבונה מעשית כדי שלא תהיה מושפע ממנו. אולם אם לא תעשה כן ותתקרב אליו. - זה מראה שלא ידעת את דברי החכמים.
"חכמת ערום הבין דרכו, ואיוולת כסילים מרמה" - האדם הפיקח יודע לחשוב בעורמה על דרך החיוב, כאשר הוא מבין את דרכו. הוא חושב היטב לפני שהוא פועל והוא מבין מה עליו לעשות. לעומתו, הכסילים בבורותם חושבים שהבינו בחוכמה, וזו בעצם מרמה עצמית וכללית כאשר הם מרמים את עצמם וגם את הכלל. כל זאת, בגלל ההבדל התהומי העמוק בין המרמה לבין היושר.
"אווילים יליץ אשם, ובין ישרים רצון" - בין האווילים חסרי התבונה יחבר הפשע. אולם, בין האנשים הישרים - ברי ההבנה - מחבר ומקשר הרצון החיובי והדברים רצויים לפני ה'.
"לב יודע מרת נפשו, ובשמחתו לא יתערב זר" - רק לב האדם עצמו הוא זה שיודע ומרגיש בעת צרה את מרירות לבו ועצבונו בדרך כלל. כך גם בעת שמחה - גם כאשר האדם שמח, לא יחוש זאת מישהו אחר כמוהו.
"בית רשעים ישמד, ואוהל ישרים יפריח " - בעוד שהאיש ובני ביתו שאינם הולכים בדרכים ישרות יכרתו ויאבדו, משפחת הצדיקים הדבקים בהליכה בדרך הישר, יזכו שהאמת והצדק יהיו תמיד מנת חלקם, עם פריחה ושגשוג - ברכה והצלחה.
"יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות" - ישנה דרך הנראית דרך ישרה בעיני האדם והוא בוחר לילך בה ומצליח זמן מה, אבל סופה אבדון. דרך זו אינה ישרה, אלא היא רק נראתה ישרה בעיני האדם הלא ישר.
"גם בשחק יכאב לב, אחריתה שמחה תוגה" - יש לעתים, שגם בעת רוגע, שמחה וצחוק, יכאב לבו של האדם, המראה עצמו שמח כלפי חוץ, כאשר בלבו פנימה הוא עצוב מאוד. אבל, סופה של חגיגה זו הוא יגון. מה שמעיד שהיתה זו שמחה מדומה ולא אמיתית.
מסקנה:
כדי להתנהג בחוכמה ובתבונה, על האדם לשקול בכובד ראש את מעשיו. לא די לחשוב ולהתנהג באופן חיובי, אלא יש גם להתחבר רק עם אנשים טובים ומבינים. האדם קרוב אצל עצמו ורגשותיו הם אישיים. לכן עליו להקפיד בכבוד חברו, כי אף אחד לא יכול להרגיש את הרגשת השני. היושר הוא כוח עצום של יסוד קיומי עלי אדמות, לכן יש לדבוק בדרך הישר, האמת והצדק כדי לזכות בברכה ובהצלחה.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה