טכנו מלובביץ': הכירו את דוסה

טכנו מלובביץ': הכירו את דוסה

עינב דרומר הדתייה מנהלת גברים חילוניים, מסמפלת רבנים ומחברת טראקים אלקטרוניים למסיבות • איך זה מסתדר עם הדת? • "אני מקבלת את מי שמחליט שלא, שכל אחד יחיה בעולמו"

כשעינב דרומר החליטה לקחת קטעים מהרצאה של הרבי מלובביץ' ולסמפל אותם אל תוך קטע טכנו אלקטרוני שלה, היא ידעה שהתגובות יהיו חצויות. זו לא הפעם הראשונה שהיא הפגישה בין דת ומה שנתפס כחילון, אבל הפעם אפילו היא ידעה שלגעת בקודש הקודשים, "הרבי" כמו שקוראים לו במגזר, יכול להביא עליה גם תגובות קשות. איכשהו זה עוד לא באמת קרה. "היה בן אדם אחד שאמר שהוא מאוד אוהב את המוזיקה אבל זה מרגיש לו קצת לא מתאים", היא מספרת, ובכך מסכמת את מניין המתנגדים. "היו לזה תגובות ממש טובות. אנשים אמרו שהם עוד לא שמעו דבר כזה וזה נכון, גם אני לא שמעתי. אפילו שהיצירה היהודית מתחדשת ידעתי שצריך להיזהר. הנחתי שחב"דניקים, נניח, יכולים להתעצבן על כך שסימפלתי את הרבי והכנסתי אותו לסגנון די לא יהודי. אבל להפתעתי דווקא הרבה מאוד אנשים התחברו לזה, שלחו לי הודעות ואמרו 'וואו, תקשיבי את חייבת להמשיך עם זה'. ברור לי שזה די ייחודי בנוף, אני מודעת למה שקיים בשוק. והדברים האלה לא קיימים".

"הרבה פעמים זוגות לא האמינו שאני בעצם מנגנת ומנהלת את הלהקה. הם חשבו שאני סוג של מזכירה. הם שאלו 'תגידי, אפשרי שהאישה לא תופיע ולא תהיה על הבמה' ?"

איפה שלא תשימו את עינב דרומר (36), או בשם הבמה שלה "דוסה", תמיד יסתכלו עליה בתור אנומליה. הקהל החילוני רואה מולו מוזיקאית דתייה שמייצרת טראקים אלקטרוניים למסיבות, והקהל הדתי רואה מולו אישה שמנהלת כבר לא מעט שנים הרכבים גבריים, מנגנת על חצוצרה ורוקדת על שתי חתונות של מגזרים שונים. אגב חתונות - עד לפני שנתיים היא ניהלה והובילה את להקת "דוסה נובה", הרכב אירועים שבו ניצחה על מוזיקאים גברים חילוניים, יחד עם סקסופוניסטית וזמרת (שהופיעה רק בחתונות הפתוחות יותר). בדוסה נובה ניהלתי שישה גברים חילוניים, פקדתי עליהם ," היא מספרת וצוחקת. " זה כבר היה שונה בנוף, כי אישה דתייה שמנהלת להקה של שישה גברים, ואנחנו עוד מופיעים במגזר הדתי, זה היה מאוד ייחודי. גם היום, בהרכב הנוכחי שלי 'זזים', עדיין מאוד ייחודי הקטע של אישה שמנגנת בלהקה במגזר. אבל אני חושבת שהמגזר כבר נהיה יותר פתוח להופעה של נשים על במה, רק שברוב המקרים מדובר בנשים שמופיעות מול נשים. בכלל, היה לי חלום שלהקת בנות שלמה תנגן בחתונות של דוסים, אבל זה כבר מרחיק לכת".

אבל אין בעיה הלכתית בלנגן מול גברים.

"אין, אבל הייתה לנו זמרת ובגלל זה ניגנו בעיקר בחתונות חילוניות, מסורתיות או בחתונות דתיות שהיו פתוחות לכך. צריך הרבה אומץ מצדם לעמוד מול דבר כזה. אני רוצה לתת ייצוג נשי מאוד גדול בכל תחום שאני עוסקת בו, אבל עדיין צריך לפרוץ את הדלת הזו. הזוגות שלקחו אותנו באמת ייחודיים".

היית אומרת שהדור הצעיר יותר פתוח לכך?

"זה תלוי. את האוכלוסיה הדתית-לאומית אי אפשר להגדיר כגוש אחד. הקהל שלנו ברובו נע בין דתיים לדתיים לייט. אבל גם היותר דוסים, חלקם כבר יותר פתוחים למחשבה".

בטוח גם נתקלת בתגובות פחות אוהדות.

"זה היה ממש מזמן, בשנים הראשונות של דוסה נובה, כשהגענו לחתונה בבני ברק ולא היינו מודעים לכך שאסור לאישה לנגן על במה בעיר. גם הזוג לא היה מודע לזה. משגיח הכשרות של האולם אמר שאם אני עולה על הבמה יסירו את הכשרות של המקום. החלטתי לא להיכנס לזה ואמרתי 'סבבה, אני מקבלת את זה שבחתונה הזו לא אהיה על הבמה'. הרבה פעמים זוגות לא האמינו שאני בעצם מנגנת ומנהלת את הלהקה. הם חשבו שאני סוג של מזכירה. הם שאלו 'תגידי, אפשרי שהאישה לא תופיע ולא תהיה על הבמה?'. אז מאז אותו אירוע החלטתי שמבחינתי אני לא נותנת לזה יד וזה עיקרון, גם במחיר של להפסיד אירועים. מצד שני, אני מקבלת את מי שמחליט שלא. שכל אחד יחיה בעולמו".

מאיפה את מביאה את הרוח הלוחמנית? זה לא שגדלת בבית דתי-לייט.

"לא, לא, גדלתי בבית של דוסים. התחנכתי במוסדות דתיים-לאומיים, בבית יש את רוח חב"ד. אבא שלי למד במוסדות חב"ד והוא חזן של בית כנסת חב"ד בימים הנוראים. ההורים שלי אף פעם לא אמרו לי או לאחיות שלי 'לכי תלמדי את זה'. הם ראו שאני נמשכת לנושא מגיל צעיר, והם השקיעו ותמכו בכל שיגעון מוזיקלי שהיה לי וממשיכים לתמוך עד היום. באופי שלי קשה לי להסתנכרן עם מה שכולם עושים. עצם זה שאת חיה בחברה דתית שהרבה פעמים נוהגת כעדר, דווקא שם היה לי יותר בוער להוציא את מה שאני באמת רוצה".

ומשכת אלייך גם לא מעט אש, יש להניח.

"בטח. מה שהפתיע אותי היה שזה הרבה פעמים הגיע מנשים דווקא, שאמרו שמה שאני עושה זה חילול השם. או שאמרו שאני מאוד מוזרה או הזויה, אני זוכרת את המילים האלה. מוזרה והזויה. ברגע הראשון שאת שומעת תגובות כאלה זה יכול מאוד לפגוע ולגרום לך להתכנס. אבל בחרתי להגיד לעצמי 'וואלה, מגניב. אם הצלחתי לעורר אנשים גם בכיוון הזה, אני באמת עושה משהו שונה'. הרבה פעמים אנשים לא מוציאים את מה שיש להם בפנים כי מפחדים ממה החברה תגיד. אני יודעת שאקבל גם תגובות שליליות, אבל אני רוצה לצאת מהעולם הזה ולדעת שביטאתי את עצמי, ולא כמו שמסתדר לאחרים. צריך איזשהו אומץ כדי לעשות את זה".היום, כאמור, היא מנהלת את "זזים". השינוי, לדבריה, בא מהצורך להתעדכן ברוח הזמנים, לעבור לשילוב בין כלים חיים ומוזיקה אלקטרונית. "שאר הלהקות הדתיות הן עדיין אקוסטיות, והבנתי שהשוק צריך את הסאונד היותר בועט, הצליל היותר אלקטרוני", היא מסבירה. ממש לאחרונה מצאה את שני העולמות שלה בשיאו של עוד משבר ביחסים. זה קרה לאור מגיפת הקורונה, כשלמשך שבועיים החברה החרדית סומנה כאויב הגדול של מנגנון הבריאות הישראלי. ויש לה מה להגיד על כך.

"עם כל זה שלפעמים אני יכולה להיפגע אישית מדברים שהמגזר החרדי עושה או הצורה בה הוא מתבטא, אני יוצאת נחרצות נגד ציד המכשפות הזה. נורא קל למצוא שעיר לעזאזל", היא אומרת. "אני מסתכלת על החברה החרדית ומכירה אותה כחברה שנחשבת שונה וחריגה. גם בלבוש וגם בדרך החיים, ולהרבה אנשים קשה לקבל משהו שונה מהם. אנשים שקל להם להפיל הכל על החברה החרדית לא מכירים אותה ואת החסד שקיים שם, כמו חינוך לנתינה וערכים להתנדבות, דברים שפחות מאדירים במדיה. התקשורת בעצם מעצימה את 'הערסים של החרדים', את השוליים, וקל מאוד לשנוא. יותר קשה לאהוב ולמצוא נקודות זכות באחרים.

"צילמנו פעם עם דוסה נובה קליפ בבני ברק", היא נזכרת. הבאתי אותם לשם, הלבשתי אותם כמו חרדים ולא פחדתי. הלהקה עצמה פחדה, הבנים אמרו לי 'עינב, מה אנחנו עושים?'. רקדנו ברחובות בני ברק וידעתי שיכולה להיות תגובה לא טובה, אבל דווקא קיבלנו תגובות מהממות של חרדים. הם אמרו 'זה מגניב, אבל אנחנו לא לגמרי לבושים ככה'. ולעומתם היו גם אנשים שצעקו 'שיקצע' ו'מה אתם עושים כאן, עופו מכאן'. אבל אני לא מתרגשת מזה. אני לא מכלילה את זה על החברה החרדית. איך אפשר? כל אדם הוא עולם".

·          תגיות בנושא:

·         עינב דרומר

·         הרבי מלובביץ'

·         קורונה

·         דוסה נובה

·         זזים

·         דתיים

·         חב

https://www.israelhayom.co.il/article/759319

אז סמפלתי את הרבי.

https://www.facebook.com/einav.drummer/videos/10163145724330234/

אז סמפלתי את הרבי.

והרבי אומר: מאחר ש"צדיקים דומים לבוראם", ועל אחת כמה וכמה רבנים, הרי הם נוהגים כ"קול דממה דקה" ועבורם נחשב הדבר "רעש גדול" ו"רוח גדולה מפרקת הרים" וכו' וכו'.

אבל כיוון שאנחנו "בעלי בתים" ולא רבנים, אנו נקים רעש אמיתי!

כלומר - הגילוי הנבואי לצדיקים נעשה ע"י גרעין רעיוני "דק" במחשבה ולא ע"י ברקים ורעמים, ללא רעש אלא "קול דממה". לדממה יש קול, רעש גדול. ומוסיף הרבי ואומר שמשום שכולנו פה (ומכליל את עצמו) לא צדיקים אלא רק "בעלי בתים", אז אנחנו דווקא צריכים להקים רעש אמיתי, כזה ששומעים באוזני הבשר שלנו.

זו היתה נקודת המוצא שלי ומשם הכל זרם והתפתח עד להפקה המלאה של הקטע החדש שלי שנקרא - הרבי .

זה קול הרעש שלי, שבא לבטא גם קול וגם דממה, לאחד ניגודים בנפש, בחיים, במציאות המדומיינת, כי הכל אחד.

מקווה שתאהבו, יא צדיקים!

כמה תודות לאנשים באמת באמת מופלאים ומוכשרים, שריגשו אותי, כל אחד ואחת, בנתינה שלהם:

עודד סתר, שמעבר לזה שהוא נגן על - הוא מללללך, שנרתם מיד למשימה, הקליט גיטרות בשעות לא שעות והגיע מלא מרץ לפני עלות השחר לצילומים.

אייל צור, איש המיקס התותח, שנאלץ עקב תהפוכות אישיות בחיי לפתוח את המיקס ולעבוד מחדש על הכל והדהים אותי בהתגייסות המיידית שלו. איזה גב גב גבר!

שמואל גורליק המוכשר בטירוף, שנתן את הנשמה ואת העור הפצוע שלו ורקד בחום, על אדמה סלעית. לא פשוט בכלל!

מירב יפרח הנסיכה, שהגיעה לאפר בתנאי שטח כשהיא בהריון מתקדם. כבר ילדה ב"ה! מזל טוב אהובה!

אריאל זנדברג האלוף, שכבר כתבתי ואכתוב גם עכשיו כמה הוא פשוט בנאדם! שברגע ששמע למה אני רוצה לצלם מחדש אמר - "בואי, אני מצלם ועורך מחדש, עלי".

היה תענוג וכיף גדול לעבוד איתכם כאנשי מקצוע וכבני אדם מהממים! המון תודה, כפרות עליכם

הרבי

גיטרות:

Oded Setter

מיקס ומאסטרינג:

Eyal Tzur

ברייקדאנס: שמואל גורליק

איפור:

Meirav Ifrach-gorelik

צילום ועריכה:

Ariel Zandberg

הפקה מוסיקלית: אני ,

Einav Drummer

Dosa.

1Einav Drummer

לייק

מדור פרסום

דוד דרומר וחברים

קטע וידאו שנשלף לרגל 'זמן הקיץ' מארכיון COL והובא כאן בשבוע שעבר, היכה רבים מוותיקי כפר חב"ד בפרץ של נוסטלגיה ● בסרט נראה מי שזוהה כדוד דרומר, ש'כיכב' כמדריך בקעמפ של 'רשת אהלי יוסף יצחק', והיה דמות מוכרת ונערצת על ילדי הכפר בשלהי שנות הלמ"דים העליזות ● דמות נוספות ומוכרת בנוף החב"די כיום שנראתה בוידאו, היתה של ר' נחום מזרחי שנראה מנצח בלהט על התפילה באותו קטע וידאו ישן ● השבוע, COL הפגיש אותם בכפר חב"ד, כשלפגישה מצטרף ר' משה אדרעי, בכדי לשחזר את הימים ההם בקעמפ - לפני 40 שנה ● מגזין שישי  דוד דרומר וחברים 

הוידאו שעורר פרץ נוסטלגיה

קטע הוידאו שעלה כאן ב-COL לפני יותר משבוע, עורר פרץ גדול של נוסטלגיה, ששורשיה נטועים עמוק בהווי של כפר חב"ד לפני 40 שנה ומעלה. הסיפור התגלגל גם לאוזניו של 'כוכב' הסרט, מרדוד דרומר עצמו, היום מתגורר בקרית אתא, והדבר ריגש אותו מאוד. שיחת הטלפון הראשונה ליצור עימו קשר, כאילו התפרצה לדלת פתוחה, והסיפורים החלו לקלוח בשטף.

דוד דרומר היה בחורצ'יק צעיר, אחד מתלמידי בית הספר למלאכה בכפר, בשנות הלמ"דים. מעבר לכך, היה דמות מוכרת ונערצת על ילדי הכפר: מדריך במעון של התלמוד תורה דאז (כן, היה דבר כזה...) ואת זה יספר כל ילד שהיה אז בכפר. היה גם שם נרדף למדריך מסור ואהוב בקייטנות- קעמפים של אז. קייטנת הרשת היתה נערכת בכל שנה במתחם בית הספר למלאכה של כפר חב"ד, ודוד היה חלק בלתי נפרד מהעניין.

"כבר כילד גדלתי למדתי ועבדתי בכפר חב"ד. הכרתי את דמויות ההוד של הכפר", פותח ומספר דוד בשיחה הראשונה. "הכרתי המון דמויות, את מנדל פוטרפאס, את שלמה חיים קסלמן, זושא הפרטיזן, ועוד. הייתי רואה את ר' בערקע חן כשהוא מסתובב בכפר, ומחבק ילד באהבה גדולה", הוא מוסיף לתאר. "היו אלו אנשי מסירות נפש".


"אנשי מסירות הנפש": ר' ברק'ע חן ע"ה, בכפר חב"ד

ההווי המיוחד בכפר החסידי עשה רושם גדול על דוד, והוא נמשך בחבלי קסם. "בבוקר למדתי בבית הספר מלאכה, ובערב הייתי הולך ללמוד בישיבה הגדולה חסידות", הוא מספר.

מי שהטביע חותם חינוכי גדול על דוד, היה הרב משה הלפרין שיחי' מכפר חב"ד. "הוא עיצב את דמותי הרוחנית, והגעתי להישג של בחינה על 40 דפי גמרא בע"פ", הוא נזכר בערגה.

סיפורו של הוידאו ההיסטורי
סיפור הוידאו שפורסם, מקבל בחובו הרבה היסטוריה מרתקת. דוד דרומר: "בשנת תשל"א הגענו שלושה בחורים לרבי. שניים נשארו שם, אני חזרתי ארצה. שאלתי את הרבי האם להשאר, או לחזור ולהתגייס לצבא. הרבי אמר לי שאלך לצבא, למקום שבו אפשר הכי הרבה לשמור על היהדות."

דוד דרומר לא הסס, וחזר ארצה. לאחר שנתיים פרצה מלחמת יום הכיפורים ודוד דרומר נפצע בתחילת הקרבות כשריונר. הוא הובהל לבית הרפואה בצפת, שם חיכו לו כבר החב"דניקים בשליחות אישית של הרבי.

לאחר שהחלים מפציעתו, חזר דוד דרומר למה שהוא ידע הכי טוב: לקייטנות של הרשת בכפר חב"ד. וכאן הסיפור מתחבר: היות ודוד שירת בצבא כמפקד טנק במלחמה, הוא שיחזר את הדגם של חטיבת השריון, להווי של הקעמפ... וכך, הגיעו מהטלוויזיה הישראלית לצלם 'קעמפ לדוגמא' בכפר חב"ד, ודוד דרומר 'כיכב' בצילומים...

דוד דרומר 'מככב' בסרט הישן:

 


"הקמנו עם הילדים דגמים של טנקים מקרטון, ותותחים, ואת המחלקות חילקנו בדיוק כמו בחטיבה 7 בשריון, במלחמה ההיא", משחזר דוד דרומר את סיפורו המדהים.

"בעל התמונות"

לאחר שנישא עם רעייתו מיכל, הגיעו יחד בשנת תשל"ו לרבי. "לפני שנכנסתי ליחידות והדלת הייתה מעט פתוחה, שמעתי את הרבי אומר למזכירו: הנה יכנס "בעל התמונות". מדוע? משום שכל פעם הייתי מביא לרבי 'גלריה שלימה' של תמונות מה'רשת'..." מספר דרומר בחיוך גדול.

"הרבי ברך אותי שאמשיך את הפעולות שלי בחינוך "ביתר שאת ויתר עוז", וברכה זו מלווה אותי ואת רעייתי עד עצם היום הזה. עד היום אני עוסק בחינוך ובהטמעת מסרים יהודיים יחד עם רעייתי, ומשתדל לעשות את המיטב", הוא מסכם.

צפו: דוד דרומר משחזר השבוע בכפר חב"ד יחד עם ר' נחום מזרחי ור' משה אדרעי את ה'ימים ההם':

פורסם על ידי דוד דרומר ב- 2:47 

אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ט

אחת השאלות אותן נשאל כל אדם העולה לבית דין של מעלה היא, האם ציפית לישועה?! האם היית אופטימיסט?! האם התרכזת בחצי הכוס המליאה שבחיים?!  האם פירשת את המציאות באופן חיובי?! או שמא תמיד התרכזת ברע ובשלילי . האם היה לך ברור שסופו של הטוב להגיע ?! ללמדך, שגם כאשר המציאות נראית פסימית )שלילית(, עדיין הרצון האנושי צריך להיות אופטימי. כך הופכת הציפייה לישועה לדרך חיים. דרך חיים המנסה לראות את הטוב שבחיים והופכת את האדם, לבעל רצון אופטימי.

     אם אתה רואה אדם עומד בניסיון ממון, הרי הוא מובטח, שיעמוד בניסיון גופו לקידוש ה'. כי בעוונותינו הרבים, אין דבר, שידו וכוח היצר תקיף ממון. ואם אין לו כוח לפתות איש בממון, אז ברור שיוכל לו בכל העניינים " )ר' דוד לייב. "ביערות דבש )דרוש ז'(

     הגמ' מביאה סגולה להצלחה בלימוד:ללמוד ליד נהר - סימן טוב הוא - כשם שמי הנהר שופעים ואינם פוסקים, כך לא יפסק לימודכם ויצליח. (כריתות ו.(

     כתב הגאון מווילנא כי פרשתנו היא הפרשה השמינית, והפסוק השמיני בפרשה הוא "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת", הרי רמז בכך,  שצריך תלמיד חכם ללמוד מפסוק זה, כי אפילו כשהוא מצליח ויש לו במה להתפאר ולהתגאות,  כפי שאמר יעקב: "ועתה הייתי לשני מחנות" – בכל זאת עליו לזכור, כי אך חסדי ד' יתברך הם אלה, ועל ידי כך יבוא לידי קטונתי.  וזה הרמז, שאפילו בשמינית שבשמינית שבגאווה - יש רמז לענווה - קטונתי... 

חובות צריכים לשלם

     להלן סיפור מצמרר ומרגש המעובד מתוך 'משפחה', אותו סיפרה בעלת המעשה בעצמה, ממנו ניתן ללמוד עד כמה עלינו להיזהר, לבל נותיר אחרינו חוב כלשהו, שכן למעלה אין מנוחה לנפטר החייב חוב כלשהו. ולהלן סיפור המעשה: "

     נולדתי לאימא מיוחדת במינה. אימא שתמיד הייתה מסודרת ומאורגנת בצורה מדויקת להפליא. לכל דבר אצלה היה מקום מסודר, ותמיד היא הייתה כותבת במחברת או בפתק את המטלות והפעולות, שעליה לעשות ולסיים באותו יום ובאותו שבוע". "והנה, לפני מספר חודשים הרגישה אימי כי היא מתקרבת אל נקודת הסיום של חייה. היא כבר לא הייתה צעירה,  וכשראתה שמצבה הבריאותי מידרדר, הבינה, כי בקרוב עתידה היא לעזוב את הפרוזדור של העולם הזה, ולהגיע אל הטרקלין הגדול, הלא הוא "העולם הבא". בשל כך ומפני היותה מסודרת, החלה לערוך קלסר גדול ומסודר, שבו היא מונה וכותבת את כל הדברים, שהיא מבקשת לסדר אחר פטירתה. ככה הייתה אימי, מסודרת עד יומה האחרון ועד הפרט האחרון.

      את הקלסר העבה הניחה למשמרת בארון הספרים וביקשה כי מיד לאחר פטירתה יעיינו בו ויטפלו בכל האמור בו. לאחר זמן קצר מאוד, אכן התבקשה אימי לבית עולמה. לא היה לנו קל כלל ועיקר, אך היא ממש הכינה אותנו ליום זה . "מיד אחר פטירתה פתח אבי את הקלסר, שהותירה וגילה בו בקשות ומטלות רבות אותם ביקשה שישלימו עבורה אחר פטירתה: לשלם למספר אנשים כסף, שלא קיבלו מימנה , ולומר לכמה אנשים אחרים דבר מסוים, שרצתה שידעו ועוד מספר עניינים. "אבי היקר התמסר בכל נפשו לעניין, כשהוא עובר מטלה אחר מטלה, ומסמן 'וי' בסיום השלמת הבקשה. אנחנו, הילדים התעניינו לדעת מה כתבה וביקשה אימא, אך כאשר ראינו שאבא לקח זאת על עצמו כדי לקיים את בקשת רעייתו,  הסרנו זאת מליבנו ונתנו לו להסתדר עם כך לבד, מפני שסמכנו עליו . "

     היה זה לאחר כחצי שנה מאז פטירתה של אימי. אחותי חלמה חלום מצמרר: בחלומה היא רואה את אימא ע"ה כשפניה מוארות באור זוהר. שלווה ורוגע ניכרים על פניה . "אחותי פנתה אליה בהתרגשות ואמרה: 'אימא, אימא, מה שלומך? איך את מרגישה?'. אך אימא לא ענתה, אלא היא פשוט אמרה: 'לכי בבקשה לארון הספרים. " אחותי לא הבינה את פשר הבקשה, וחזרה על שאלתה: 'אימא, מה קורה איתך שם למעלה?', אך אמא אמרה שוב: 'לכי בבקשה לארון הספרים', ונעלמה.

     אחותי התעוררה מהחלום בבהלה, החיזיון נראה כה ממשי ולכן הבינה, כי מדובר בחלום אמת. היא ניגשה אליי וסיפרה לי ברגש את כל אשר ראתה בחלומה. " הבנו יחד, שאין זה סתם, אלא ישנו פה מסר ובקשה מאימא המנסה להעביר לנו מעולם האמת. הלכנו לבית של אבא וסיפרנו לו על החלום, כשאנו שואלות אותו: 'אבא, אולי אתה יודע, מה מיוחד בארון הספרים, שאימא מבקשת ממנו לגשת אליו?'.  אבא חשב קמעה ואמר: 'הדבר היחיד שקשור אליה הוא הקלסר שהותירה אחר פטירתה, אך אין מה לפתוח ולהביט בו,  שהרי עברתי על כולו מיד אחר פטירתה וקיימתי את כל מה שביקשה בו, אך אם אתן לא רגועות – אתן יכולות לפתוח אותו ולבדוק . "ברגש וברעדה פתחתי ביחד עם אחותי את הקלסר וראינו את כתב ידה של אימא, ימים ספורים לפני פטירתה, וראינו, כיצד היא מבקשת לשלם לכל מיני מקומות ואנשים חובות שלא הספיקה לשלם בחייה, כשליד כל אחד מהם סימן אבי 'וי' על כך ששילם זאת בעצמו . "אלא, שלפתע ראינו שורה אחת, בה לא היה מסומן 'וי'. בשורה זו היה כתוב בכתב ידה של אמי: 'לשלם עבור שיעור כושר', כשלצד השורה כתבה אמי את הסכום הנדרש לשלם , ואף למי יש להעביר את התשלום . "מיד רצנו להראות זאת לאבי, שקפץ ממקומו בבהלה ואמר: ' אוי, אכן שכחתי לטפל בזה, לכן לא סימנתי את זה ב 'וי', מפני שבאותו הזמן רציתי, שאתן תלכו לשלם זאת, ונעלמה בקשה זו מזיכרוני . ליבנו הלם בפראות מהתרגשות ומיד רצנו לשלם את החוב לאותו שיעור כושר. אותה אישה הביטה בנו והודתה לנו באומרה: 'אכן, אמכם הייתה חייבת לי סכום זה, ועל אף שמצבי דחוק, לא מצאתי לנכון לפנות אליכם בשל מצבכם הרגשי לאחר פטירת אמכם'. היא אכן לקחה את הכסף ואנו סימנו 'וי' גדול בקלסר. ומאותו יום, הפסיקה אימי לבוא בחלום.

     כמה חשוב לעבור את העולם הזה בלא להותיר חובות לאחרים. אין זה מובן מאליו, שבבית דין של מעלה יתירו לבעל חוב להופיע בחלום ולבקש מקרובי משפחתו, שישלמו את חובותיו, שכן גם לזה צריך זכויות מרובוil/

אמרי שפר ג' כסלו ה'תשע"ט

אין ספק שתמימות מעלה נשגבה היא, אבל אין לה ערך אצל הרמאים ...

     בפסוקים הללו מובאים שבע פעולות והם: ויצא, וילך, ויפגע, וילן, וייקח, וישם, וישכב. והפעולה השמינית היא ויחלום... והנה ה' ניצב עליו.  וזה בא ללמדנו (באר הפרשה) כי האדם בעולם הזה חושב שהוא זה שפועל בכל שבעים שנות חייו בעולם. הוא חושב שהוא יוצא, הולך, פוגע, לוקח וכו'...  אבל באחרית ימיו, לפני יציאת נשמתו, האדם מבין שהכול היה בסך הכול חלום ודמיון ואת הכול עשה הקב"ה.

     "וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו", גם האבנים בבית צריכות להיות טהורות, האבנים - הצלחות והשולחן, זה האבן אשר שמתי מצבה יהיה בית א-לקים - האבנים הרהיטים הכול צריכים לשמש בית א-לקים.

     חלום הסולם מלמדנו על הקשר בין שמים לארץ. עלינו להיות מעורבים בין הבריות בחיים הארציים ועם זאת לעבוד על המידות ולנהוג בדרך התורה.

הצלה מפלאה (פניני עין חמד, עלון 706)

     להלן סיפור מופלא, המעובד מתוך 'אביהם של ישראל', ויש בו כדי ללמדנו על חשיבות העובדה, שהאדם יהיה מקושר לצדיק:

     "הנשמה שלי קשורה למרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל. לכן הייתי רגיל להגיע אליו לבית המדרש וליהנות מזיוו למרות שמוצאי מבני עדות אשכנז. הקדושה והתורה הן כנראה מעל החילוקים הגלותיים הללו.

     כשבני הגיע לגיל שבע, הוא ביקש להצטרף אליי ולראות את פני הצדיק שתמיד אני מספר עליו בבית, ואני מצידי שמחתי לקחת אותו לראות את פני הרב. באנו למניין, שבו מתפלל הרב וישבנו בסוף בית המדרש. בסוף התפילה הרב הצביע על בני וסימן לו להתקרב אליו. הילד בן השבע התקרב לרב, והיה שם אדם מבוגר, שחשב ואולי קיווה, שהרב קורא לו. בדרכם לרב פנה המבוגר אל הבן שלי ואמר לו: "זוז, ילד, הרב קרא לי!". הבן התווכח איתו ואמר: "מה פתאום, הרב קרא לי". אבל, בכל זאת האדם המבוגר עקף אותו והגיע אל הרב.

     הרב דיבר עם אותו אדם למשך מספר דקות, בנחת, כאילו באמת התכוון לקרוא לו, ואחר כך סימן לבן שלי לגשת אליו. כשהילד הגיע, אמר לו הרב: "באמת קראתי לך, אבל לא יפה להתווכח כך עם אדם מבוגר". הרב המשיך ודיבר איתו למשך דקות ספורות, ואחר כך הבן חזר והתיישב לידי. שאלתי אותו: "מה אמר לך הרב?". הייתי מסוקרן מאוד לדעת, מה יש לרב לדבר עם ילד בן שבע, במיוחד שזאת הפעם הראשונה, שבה הוא רואה אותו. אבל בני לא השיב, ורק אמר בשפתיים חתומות: "בבוא היום תדע". לא הפצרתי בו למרות סקרנותי הגדולה.

     חלפו שנתיים מאותו מאורע, והנה בני קם בבוקר ואומר: "אבא, היום תיזהר מתאונה חזיתית!". ניסיתי להבין, על מה הילד מדבר, אבל הבנתי ממנו, שהוא מעדיף, שלא אוסיף לשאול. שמרתי את הדבר בליבי, וכך במהלך כל היום, תוך כדי נסיעה חשבתי על הדברים, אבל דבר לא קרה. בכל פעם שחלפה מולי מכונית, נכנסתי לדריכות מסוימת, אבל ב"ה, הכול היה בסדר גמור. חשבתי, כי כנראה חלם הוא חלום ולכן הזהיר אותי. אולם, חלומות שווא ידברו והסחתי את דעתי מכל העניין. בדרך לביתי,

     בסוף היום, יצאתי מחניה והנה מולי נוסע סמיטריילר במהירות גדולה. מיד נזכרתי, במה שאמר לי בני, נסעתי במהירות אחורה חזרה לתוך החניה וניצלתי בנס, כי משאית הענק הזאת כמעט שפשפה את הרכב שלי. מזל גדול היה לי, שהבן שלי הזהיר אותי ושמתי לב, כי אם לא הייתי חוזר במהירות לחניה, לא הייתי בין החיים

     היום.כשהגעתי הביתה סיפרתי לבני, מה שקרה, ושאלתי אותו, כיצד ידע להזהיר אותי. בני חייך ואמר: "זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי איתך לבית המדרש של הרב? זוכר, שהוא קרא לי והמתיק איתי סוד? ובכן, הרב הזהיר אותי לשמור עליך, והלילה הוא בא אליי בחלום ואמר לי להזהיר אותך, כפי שהזהרתי".

il/

אמרי שפר כ"ו חשון ה'תשע"ט

אמרי שפר כ"ו חשון ה'תשע"ט

 אדם צריך להאמין שאפילו קש המונח על הארץ הוא בגזירת השם יתברך שגזר להיות מונח שם. ויש השגחה פרטית איך תהא מונחת עם הקצוות לכאן או לכאן. (אמרי פינחס).

     אין העולם מתקיים אלא על אמונה. והאמונה נקראת נצח והוד. וכשאדם מאמין בהשם יתברך תכף יש עליה לנצח ולהוד באותה בחינה ויש לו תשועה. ולכן שבא לאדם איזה צרה ר״ל, וצר לו מאד, אין לו תקנה אלא רק שיבטח בחסד עליון בל יימוט. (אמרי פינחס).

       אסור לשום אדם בעולם, גם אם הוא צדיק גדול כאברהם אבינו, לנסות ולהבין בעת צרה מדוע כך השם יתברך מתנהג עמו.

     "ההתקדמות היא בלתי אפשרית ללא שינוי, ומי שלא יכול לשנות את דעתו לא יכול לשנות שום דבר (ג'ורג ברנרד שו)

העוגה II (אפריון שלמה, עלון 265)

     האברך המתמיד היה שקוע במשך כל היום בתלמודו בסוגיות הגמרא בעיון נמרץ, ובשעות הערב היה משקיע עצמו בלימוד ההלכה, שולחן ערוך ומשנה ברורה.  אלא מה? סדר לימודו של האברך לא מצא חן בעיני רעייתו הטריה, שהחליטה משום מה כי היא מבינה טוב ממנו מה עליו ללמוד. " עליך ללמוד בעיון נמרץ גם בשעות הלילה!", תבעה ממנו. האברך ניסה להסביר ולבאר, אולם אשתו עמדה על דעתה.

     בצר לו פנה האברך לראש הישיבה (הרב שך זצ"ל), וביקש ממנו כי ישכין שלום בביתו. " בוא אלי מחר עם אשתך", השיב ראש הישיבה . ואכן, למחרת היום התייצבו בני הזוג בביתו של ראש הישיבה, כאשר האישה מתכוונת לשטח את טענותיה בכל תוקף. הרב קיבל את בני הזוג במאור פנים, הציע להם לשבת, וציוה על המשב"ק: "לך למטבח והבא עוגה!".  המשב"ק מיהר להגיש את העוגה לשולחן, והרב דחק באישה הנבוכה: "נו... אכלי מן העוגה...". האישה התביישה עד מאוד, אולם לא הייתה לה ברירה. הרב כמעט דרש ממנה לאכול מן העוגה ... והנה, אך סיימה לאכול את פרוסת העוגה, קרא הרב למשב"ק וביקש ממנו: "לך למטבח והבא מן העוגה השנייה...".  בני הזוג נדהמו, וכי מה זאת? האם באו לביתו של ראש הישיבה על מנת לאכול עוגות ?! תדהמתם גברה, כאשר הרב הפציר באישה לאכול גם מן העוגה השנייה. האישה אכלה את פרוסת העוגה, וברוב בושתה הרגישה כי היא נחנקת כמעט... לאחר שסיימה, פתח הרב ושאל את האישה: מה ההבדל בין שתי העוגות? "אהממ...", גמגמה האישה, "יש הבדל ביניהן...". "ומהו?", שאל הרב. " בראשונה יש יותר קקאו... בעוגה השנייה יש יותר סוכר...", פרטה האישה בקול מגומגם. " טוב! טוב!", נהרו פניו של ראש הישיבה. "ובכן, רואה אני, כי בענייני עוגות את מבינה היטב! חזרי לביתך, והשקיעי עצמך בענייני אפייה ובישול. את ההחלטות בלימוד, השאירי לבעלך!".

     וכך היה. האישה קיבלה את דבריו של ראש הישיבה, שנאמרו בחכמה מופלאה, ומאז שב השלום לשרור בביתה

השגחה פרטית,אמונה,נצח,הוד,אברך,המתמיד,שקוע,סוגיות,גמרא,עיון נמרץ,

אמרי שפר כ"ב חשון ה'תשע"ט

  אנחנו לא מכבדים כלל את האדם בגלל שהוא באמת איכותי ושווה, אלא בגלל סיבות אחרות. כבוד, פופולאריות, עושר וכו'. זו הסיבה שכאשר מעמדו נזרק ונשחק והוא כבר לא מְשׁוּוַק, אף אחד לא זוכר את המסכן... הוא כבר לא "אורח כבוד" באירועים חברתיים, ובין רגע הוא הופך להיות כמו כולם (במקרה הטוב). כך הוא טבעו של עולם וכך חיים כולם, מי יותר ומי פחות.

     דבר גדול זה להיות בשמחה - כל ההישג של היצר הרע הוא לא רק עצם העבירה, אלא העצבות שאחר כך ”... (שמש ינון)

     דברו אם ילדכם בצורה כזאת שהם ישמחו להקשיב לכם, הקשיבו להם בצורה כזאת שהם ישמחו לדבר אתכם.

     דברים טובים באים באריזות קטנות

לא יהיה כלי גבר על אישה" (כ"ב, ה) ("והערב נא"(.

     סיפור נפלא הביא רבנו הגדול, מרן הבן איש חי זצ"ל,  בספרו "בן יהוידע" (חולין פד) מעשה בחסיד אחד שיצא לשוק לקנות שני בדי משי-האחד בשביל בגד שבת לעצמו,  והשני עבור בגד לאשתו. אצל המוכר נמצאו שני אריגים בגוון זהה, אלא שהאחד היה מעולה בזיוו והדרו כפליים על חברו.  רכש האיש את שניהם ומשם ניגש לתופר ובקשו: "מהבד המשובח תתפור בגד עבורי, לכבוד שבת, ומהגרוע תתפור בגד לרעייתי...". בערב שבת סיים התופר את מלאכתו, ומסר את שני הבגדים לידי החסיד.

     טרם יצא את בית הכנסת, לבש החסיד את בגדו החדש ובירך עליו בשמחה "שהחיינו", ובאותה עת גם רעייתו, שלא הבחינה בצאתו, לבשה את מלבושה החדש וקבלה בהדלקת הנרות את השבת. בבוא הבעל מבית הכנסת, ראתה האישה את בגדו ההדור. לא היה קשה כלל להבחין כי איכותי הוא בכפלים על שלה, וחרה לה מאוד על אשר לקח החשוב לעצמו והביא לה את הגרוע. "הקישוט נאה לאיש או לאישה?" שאלה.  השיב הבעל: "פשוט שיפה לאישה".-"אם כן, מדוע לקחת אתה את הבגד המפואר להתקשט בו, ואילו לי הבאת את הפשוט!".  ויען ויאמר לה: "וכי את עצמי קישטתי! את השבת הקדושה נתכוונתי לכבד!..." ותאמר: "אף על פי כן, הקישוט ראוי לי ולא לך". ונעשה ויכוח ביניהם בדבר זה עד השינה.

     ויהי בחלום הלילה, רואה החסיד נייר גדול ובו כתוב: "יגל איש"... כשהתעורר,  הלך לשאול את רבו מה פשר החלום? שאלו רבו "האם היה לך איזה ריב עם אנשי ביתך"?, "לא" השיב, "אלא רק ויכוח קטן היה לי עם אשתי..." וסיפר לו את כל המחלוקת. ויען הרב "דע לך, כי מן השמים הראו לך שהאמת עם אשתך. היית צריך לתפור עבורה בגד מהאריג המשובח, ולעצמך לקחת את הגרוע. וכך הוא פתרון החלום: תיבת יג"ל היא ראשי תיבות "לא ילבש גבר ", ותיבת א"ש היא ראשי תיבות "שמלת אישה". והנה אתה, הגבר,  לבשת את השמלה הראויה לאישה..." "אם כן", שאל האיש, "  מדוע הראו לי זאת בראשי תיבות למפרע?", השיב החכם "יען כי באו להורות לך, כי הלכת בדרך הפוכה-את עצמך קישטת במלבוש החשוב, ולאשתך הבאת את הגרוע!".