יום רביעי, 22 בנובמבר 2017

נקודה שבועית פרשת "ויצא" ה'תשע"ח



"תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם".
כך כותבת התורה על יעקב. המידה הבולטת באישיות יעקב היא היושרה. האמת. 
מידה זו ביעקב מופיעה בפרשתנו כמה פעמים ובעיקר קשורה לתחום העבודה והעיסוק.
יעקב מגיע לאחר הליכה ארוכה לחרן, לשם נשלח ע"י הוריו, ותחנתו הראשונה היא באר המים, מקום שתיית צאן הרועים ונקודת מפגש עבור הרועים עצמם.
הבאר סתומה ומכוסה באבן גדולה ולידה שלושה עדרי צאן והרועים שלהם. 
הדבר הראשון שאומר להם יעקב, שהוא עבורם איש זר לחלוטין, לאחר ששואל אותם אם מכירים את לבן: "ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו" - ליעקב מפריע חוסר מוסר העבודה של הרועים וחוסר היושר שלהם כלפי מעסיקם ולכן דורש מהם שמיד יגשו לעבודת המרעה ולא ישבו בבטלה ויחכו עד שיגיעו כל הרועים.
בעניין אחר שקשור לחלוטין ליעקב ולבן כותבת התורה: "...ויעבוד עימו עוד שבע שנים אחרות" ואומר על זה הרב נבנצאל שידוע שהמילה "עוד" משמעותה בתנ"ך תוספת והמשך למה שקדם, כלומר שמבחינת יעקב שבע השנים הנוספות הן בדיוק באותה נאמנות כמו שבע השנים הראשונות בהן עבד מרצונו שלו עבור רחל כפי שסוכם בהתחלה.
מידת היושר והאמת חשובה ליעקב והוא אינו מוכן לשמוט אותה מעצמו וכך הוא בונה את אישיותו.
אמנם כשאין דרך אחרת ולבן יאלץ אותו הוא לא מהסס להתגונן מפני רמאות חותנו, אולם במה שאינו פיקוח נפש של כלל ישראל הוא לא מוכן לרמות כהוא זה מפני שעזיבת הנאמנות והיושר חמורה ומסוכנת מכל מה שלבן מעולל לו.
אותו היושר של יעקב הוא זה שיעזור לו להסיר את האבן מהבאר, שהרי לא הגיוני שיעקב איש האהלים יהיה כל כך חזק להזיזה לבד, אלא שיושר ליבו נותן לו את הכח לכך, כפי שמזכיר הרב חיים שמואלביץ זצ"ל שעל זה מזכירים בתפילת הגשם: "יחד לב, וגל אבן מפי באר מים" - יעקב הרים את הסלע בעזרת הלב ולא בעזרת השרירים. בעזרת רצונו העמוק להיטיב לאותם הרועים.
נלמד מיעקב כיצד עלינו להיות שכירים טובים ונאמנים למעסיקנו. נלמד להיות ישרים בחיים בכלל ובעבודה בפרט.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה